תנאי דוחה ותנאי מפסיק בצוואה - מה זה בדיוק אומר?

תנאי דוחה לפי סעיף 43 לחוק הירושה

סעיף 43 לחוק הירושה עוסק בזכות המצווה לקבוע יורש על תנאי דוחה, לפיו היורש יזכה בנכס מן העיזבון רק בהתקיים תנאי מסויים.

סעיף 43(א) לחוק קובע כי: "המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד". בהתאם לכך המצווה רשאי לצוות שהיורש יזכה בנכס מן מהעיזבון לא באופן מיידי, כבר עם קבלת צו קיום הצוואה וחלוקת העיזבון על פי הדין, אלא רק בשלב דחוי לאחר מכן וזאת בהתקיים תנאי מסויים או בהגיע מועד מסויים.

לדוגמא, המצווה רשאי לקבוע שבנו יזכה בסכום כסף מסויים רק במידה והכסף ישמש אותו לצורך לימודים באוניברסיטה, או רק לאחר שהוא יתחתן, או רק לאחר שהוא יגיע לגיל 35 וכדומה.

מאחר וקיים פער זמן בין מתן צו קיום הצוואה ועד למועד קיומו של התנאי הנדחה, אם וככל שהוא יתקיים בכלל אי פעם, אזי במשך כל אותה תקופה ינוהלו נכסי העיזבון הרלוונטיים לאותו תנאי על ידי מנהל העיזבון. כך קובע סעיף 43(ב) לחוק.

לכשנקבע כי התנאי הנדחה אכן התקיים וכי היורש זכאי לרשת את נכסי העיזבון, יראו את אותו יורש כמי שירש את המצווה באופן רטרואקטיבי וזאת כבר מעת מתן צו קיום הצוואה.

מנהל העיזבון ינהל את נכסי העיזבון גם לעד למצב בו יתברר כי אותו התנאי לא יוכל למעשה להתקיים. במידה והמצווה לא קבע בצוואה מי יזכה בנכס במידה ויתברר שהתנאי הדוחה לא יוכל להתקיים, יזכו בו היורשים על פי דין כאמור בסעיף 43(ג) לחוק.

תנאי מפסיק לפי סעיף 44 לחוק הירושה

סעיף 44 לחוק הירושה עוסק בזכות המצווה לקבוע יורש על תנאי מפסיק, לפיו היורש יזכה בנכס מן העיזבון באופן מיידי, אך זאת רק עד לקיומו של תנאי מסויים.

סעיף 44(א) לחוק קובע כי "המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד". בהתאם לכך המצווה רשאי לקבוע שבהתקיים תנאי או מועד מסויים, יפסיק היורש להינות ולהשתמש בנכס שהוא קיבל מעיזבון המצווה.

לדוגמא, המצווה רשאי לקבוע שהוא מוריש לאשתו את עזבונו אך זאת בתנאי שהיא לא תתחתן שוב לאחר פטירתו, או שהוא מוריש לאחד מילדיו את הזכות להתגורר בדירתו עד לגיל 30, וכי לאחר מכן הזכות למגורים בדירה תעבור לילד אחר שלו וכדומה.

במידה והמצווה לא קבע בצוואה המצווה מי יזכה בנכסי הצוואה בהתקיים התנאי המפסיק, אזי יזכו יורשיו על פי דין של המצווה, כיורשים אחרי אותו יורש, בהתאם להוראות סעיף 42 לחוק. כך קובע סעיף 44(א) לחוק

דוגמא נפוצה לתנאי מפסיק הנה תנאי המכונה תנית סילוקין ואשר לפיה המצווה קובע כי יורש על פי צוואה אשר יגיש התנגדות לקיום הצוואה, יחדל מלהיות יורש על פי הצוואה ולא יזכה בחלקו על פי האמור בה.

מטרתה העיקרית של תנית הסילוקין הנה למנוע סכסוכים בין היורשים על פי הצוואה. מאחר שיורשים אלו הנם לרוב גם בני משפחתו של המצווה, מכאן שמטרתה הנה גם למנוע סכסוכים משפחתיים ביניהם.

אין חולק כי זוהי מטרה לגיטימית ומובנת וכי לכאורה יש לכבד תניה כזו, גם לאור עקרון כיבוד רצון המצווה. יחד עם זאת קיים חשש שתניה כזו תרתיע את היורשים באופן שהיא תמנע מהם להגיש התנגדות לצוואה, גם במקום שקיימת לכאורה סיבה מוצדקת לכך.

במסגרת הליך ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין נדונה תניית סילוקין בצוואה אשר קבעה כי: "במידה וזוכה יתנגד לצוואתי, יסולק מעזבוני".

פסק הדין בתיק זה קבע שעקרונית ינתן תוקף לתניות הסילוקין, אך זאת למעט במקרה בו ההתנגדות הוגשה בתום לב, מאחר ובמקרה כזה המדובר בתניה הנוגדת את תקנת הציבור, וזאת אף אם בדיעבד ההתנגדות לא תתקבל.

כלומר אבן הבוחן במקרים של דיון על תנאי מפסיק ובדיון שבין התנגדויות סרק לבין התנגדויות לגיטימיות לכאורה איננה דווקא התוצאה הסופית של ההתנגדות, כלומר, האם היא התקבלה או נדחתה, אלא האם היא הוגשה בתום לב על בסיס טענה שנראית מוצדקת לכאורה גם אם בדיעבד התברר אחרת.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!