שמירה על כבוד האדם המת בכל מחיר

היבטים אלו כוללים, בין היתר, את החובה להביא את המת לקבורה בתוך פרק זמן מסוים, האיסור להוציא את הגופה מקברה למעט במקרים מסוימים, הזכות להיקבר בכבוד, וחשיבות שמירת רצון המת במילוי צוואתו, כך נקבע בהליך ע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס.

החובה להביא את המת לקבורה בתוך פרק זמן מסוים מכונה בהלכה גם איסור הלנת המת, ולפיה יש לקבור את המת כבר ביום פטירתו. מקור האיסור נובע מספר דברים, כ"א, כ"ב-כ"ג: "וכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה".

משמעות איסור הלנת המת הינה שיש לקבור את המת כבר ביום מותו, וכי אין לדחות את קבורת המת אלא לכבוד המת ולצרכיו.

איסור זה נשמר כיום בעיקר בירושלים, שם נוהגים לקבור את המת כבר ביום מותו, ואף בשעות המאוחרות של הלילה, למעט במקרים של קבורת אישי ציבור, על מנת לאפשר להם הלוויה מכובדת ורבת משתתפים.

ביתר ערי ישראל מקובל לעיתים לקבור את המת למחרת יום פטירתו, אף זאת מנימוקים של כבוד למת, לדוגמא, על מנת לאפשר ככל הניתן את השתתפות המקורבים בהלוויה או לאפשר את השתתפותם של קרובי משפחה שנמצאים הרחק, במיוחד כאשר מדובר בבן שיכול לומר קדיש על הנפטר.

במסגרת הליך תמ"ש 56986-11-16 י.פ. נ' חברא קדישא, אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, נדונה עתירה למתן צו קבורה עבור אלמנה שהותירה אחריה שני בנים, אשר אחד מהם גר בארץ ואילו השני מתגורר בחו"ל.

הבן שגר בארץ ביקש לקבור את האם בהקדם האפשרי ועל כן הוא הסכים לדחות את הלוויה בשלושה ימים על מנת לאפשר לבן שגר בחו"ל להספיק להגיע ללוויה.

אולם הבן השני אשר מתגורר בחו"ל ביקש לדחות את קבורת האם ב-8 ימים תמימים, תוך שהוא מסרב להקדים את הגעתו ארצה.

בשל נסיבות המקרה, בית המשפט קבע לשני הצדדים דיון חריג ביום שישי, וזאת כבר למחרת הגשת הבקשה, כאשר הבן שגר בחו"ל התחבר אליו באמצעות תוכנת הסקייפ.

במהלך הדיון הסתבר למעשה כי הבן שגר בחו"ל מסרב להקדים את הגעתו לארץ, מאחר שלטענתו הוא כבר רכש כרטיסי טיסה לארץ למועד המאוחר יותר, שלא ניתן לבטלם, וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לרכוש כרטיס אחר.

עוד טען הבן כי האם לא קיימה אורח חיים דתי, כך שאין חובה לקיים לגביה את עקרון כבוד המת, מה גם שכבודה דווקא מחייב את ההמתנה עד להגעתו שלו ארצה.

ביהמ"ש קיבל את עתירת הבן שגר בארץ, בקובעו כי לאור הלכת ביהמ"ש העליון, לפיה משמעות עקרון כבוד המת כוללת גם את אף הבאת המת לקבורה בתוך פרק זמן מסוים, הרי שהותרת גופתה של המנוחה בקירור 8 ימים תמימים לאחר פטירתה, אין בה משום כבוד המת.

שכן, כבודה של המנוחה מחייב קבורתה ללא דיחוי ולמצער בתוך זמן סביר מרגע פטירתה. עוד נקבע כי מאחר שהבן שגר בחו"ל הודה שהוא לא מתכוון להקדים את הגעתו ארצה בשל שיקול כלכלי גרידא, אזי לא ניתן להכפיף את עקרון העל של כבוד המת לשיקולים כלכליים.

לגבי טענת הבן שגר בחו"ל לפיה האם לא קיימה אורח חיים דתי, ציין ביהמ"ש כי למרות טענה זו, שני בניה, ועל פי הנטען אף האם עצמה, ביקשו כי קבורתה תהיה על פי ההלכה היהודית, וכידוע, בהתאם להלכה היהודית אין להלין את המת אלא לכבוד המת ולצרכיו.

על-פי ההלכה קבורת המת באופן מידי נמנית על המצוות המרכזיות ביותר עד כדי דחיית יתר המצוות, וזאת כפי שנקבע במסכת ברכות, ב', א': "מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה".

לגבי טענת הבן שגר בחו"ל לפיה כבודה של האם דווקא הוא המתנה עד שהוא יגיע ארצה, ציין ביהמ"ש כי בהתאם לדעת הפוסקים, אם יש בארץ מי מקרובי המשפחה בארץ, אין להמתין עוד להגעת קרובים נוספים וזאת על אחת כמה וכמה בשעה שהבן יכול להגיע ארצה אך מעדיף שלא לעשות כן משיקול כלכלי.

בהתאם לאמור לעיל, הורה ביהמ"ש על קבורת האם ללא דיחוי. יחד עם זאת, מפאת רגישות הנושא ועל מנת שלא להעכיר את היחסים בין שני הבנים, לא חייב ביהמ"ש את הבן שגר בחו"ל בהוצאות המשפט.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!