עגינות: הכירו את עמדת בית הדין הרבני

מדובר בסיבות כגון בעיה בריאותית של בן הזוג השני אשר מונעת ממנו לתת גט כגון תרדמת או אובדן שפיות, סרבנות גט של בן הזוג האחר אשר מסרב לתת את הגט מתוך מניעים בלתי ענייניים כגון נקמה או סחטנות כספית וכן קושי לביצוע הליך חליצה לנשים שומרות יבם.

כמו כן המדובר על מצבים בהן נשים התאלמנו מבלי שיש להם צאצאים חיים מהבעל שנפטר בעת מותו ועל כן הן אסורות על פי ההלכה להינשא לאחר עד אשר אחי הבעל שנפטר יבצע טקס חליצה, אך זה איננו מסוגל או איננו רוצה לבצע את טקס החליצה.

בעוד שבעבר רובם ככולם של מקרי העגינות נבעו מהיעלמות לא מכוונת של הבעל עקב יציאתו למרחקים לצרכי פרנסה או מלחמה והקושי לאתר את עקבותיו בשל היעדר אמצעי תקשורת מודרניים, אזי כיום רובם של מקרי העגינות נובעים מסרבנות גט המלווה לעתים גם בהיעלמות מכוונת של בן הזוג הסרבן במטרה להתחמק מלתת את הגט או שיאכפו עליו את מתן הגט.

ההבדלים לגבי השפעת העגינות על גבר לעומת אישה

על פי נתוני הרבנות הראשית בארץ קיימים כמה עשרות בודדות בלבד של מקרי עגינות, אולם ארגוני הנשים שעוסקים בעניין טוענות שמדובר בנתונים מטעים וכי קיימות בארץ אלפי נשים מסורבות גט בארץ.

בכל מקרה, אין חולק כי בעיית העגינות שכיחה הרבה יותר בקרב הנשים מאשר בקרב הגברים.

על כל פנים ומבחינת ההלכה היהודית מצבם של הגברים העגונים טוב בהרבה מזה של הנשים העגונות, וזאת מהסיבות הבאות:

• גבר עגון אשר יקים לעצמו קשר זוגי / משפחתי נוסף לא ייחשב כנואף ומשכך לא יחולו עליו ההלכות המחמירות אשר חלות על אשה נואפת אשר עלולה עקב כך לאבד את זכויותיה הרכושיות לכתובה ולמזונות.
• הילדים אשר יוולדו לגבר העגון כתוצאה מהקשר הזוגי הנוסף שלו לא יחשבו כממזרים, בניגוד לילדיה של אשה עגונה אשר יחשבו לממזרים ועקב כך גם יהיו מנועים מלהינשא ליהודים למשך מספר דורות.
• גם אם עניין הגט יוסדר אז האישה העגונה לא תוכל להינשא על פי ההלכה לגבר עמו היא קיימה קשר זוגי לפני מתן הגט כך שלא ניתן יהיה להכשיר בדיעבד את הקשר האסור. לעומת זאת, הגבר העגון יוכל להינשא ללא כל מניעה לאשה עמה הוא קיים קשר אסור לפני מתן הגט.
• גבר שהנו עגון מאחר שאשתו מסרבת או לא מסוגלת לתת לו גט יכול לשאת אשה שניה לאחר שהוא קיבל היתר לכך ממאה רבנים חשובים וזאת מבלי שהוא יחשב כביגמיסט, בניגוד לאשה עגונה. עם זאת מדובר באפשרות שממומשת בארץ לעיתים נדירות יחסית וכ-5 פעמים בשנה.

התרת עגינות

הליך התרת העגונות נחשב למצווה חשובה על פי ההלכה כאשר אופן התרת העגינות מתבצע בהתאם לסיבת העגינות. כאשר העגינות נובעת עקב היעדרות הבעל בשל יציאתו למלחמה ניתן להתיר את העגונות באמצעות הכרזת הבעלים הנעדרים כחללים אשר מקום קבורתם לא נודע.

כך לדוגמא, כאשר הרב עובדיה יוסף ז"ל כיהן כאב בית דין הוא התיר את עגינותן של כאלף נשים שבעליהן היו בין הנעדרים במלחמת יום הכיפורים ואילו כאשר הרב שלמה גורן ז"ל כיהן כרב הצבאי הראשי הוא פעל להתרת עגינותן של נשות חיילי הצוללת אח"י דקר שעקבותיה לא נמצאו במשך שנים רבות.

כאשר הבעלים נעדרים למשך תקופה ארוכה שלא עקב יציאתם למלחמה, בתי הדין הרבנים בארץ פועלים להתיר את עגינותן של נשותיהם כאשר קיים יסוד סביר להניח שהם מתים. לשם כך ניתן להביא עדים שיעידו למשל, שהבעל היה מעורב בתאונה או באירוע אחר שככל הנראה הביא למותו.

במקרה שבן הזוג מנוע מלתת גט עקב מצבו הרפואי כגון עקב תרדמת או מחלת נפש ניתן להתיר את העגינות באמצעות הוכחה שנפלו פגמים בטקס הקידושין של בני הזוג ומכאן שהנישואין למעשה בטלים.

עם זאת יצויין כי מדובר בהליך חריג ביותר, המתרחש לעתים רחוקות בלבד וכמוצא אחרון. גברים עגונים יכולים כאמור גם לנסות לקבל היתר 100 רבנים לשאת אישה שניה.

כאשר מדובר בעגינות עקב סרבנות גט, אז במידה והבעל נעלם בחו"ל במכוון ניתן לנסות לאתרו ואז לנסות לשכנעו להסכים לתת את הגט מרצונו החופשי.

במידה והבעל לא נעלם ניתן להטיל עליו סנקציות שונות על מנת לכפות עליו את מתן הגט, כגון הגדלת המזונות, או סנקציות בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה - 1995.

מדובר בסנקציות הכוללות בין היתר, הוצאת צווים המונעים מהבעל לצאת מהארץ, להחזיק ברישיון נהיגה, להחזיק חשבון בנק ואף מאסר של הבעל לתקופה שלא תעלה על 5 שנים אשר ניתן להאריכה מעת לעת עד ל-10 שנים מקסימום.

ניתן לנסות להימנע מעגינות עקב סרבנות גט באמצעות חתימה על הסכם לפני או במהלך הנישואים, אשר קובע את ההסדרים שיחולו בין בני הזוג במקרה וחייהם המשותפים יגיעו לסיומם עוד בטרם מתן הגט ואשר גם מטיל על סרבן הגט תשלום מזונות מוגדלים.

עוד בנושא: בית הדין הרבני חייב אישה לתת לגבר עגון