פתרון אלגנטי וחכם לסכסוכי יורשים

לעומת זאת, כאשר הירושה מועברת על פי צוואה המצב שונה לחלוטין. שכן, על פי החוק בארץ המצווה נהנה מחופש מלא להחליט למי ברצונו להוריש את נכסיו במסגרת הצוואה, וזאת אף בניגוד מוחלט לכל כללי הירושה שעל פי הדין.

כתוצאה מכך יתכנו בהחלט מצבים בהם המנוח אף יבחר לנשל כליל את יורשיו על פי הדין, ולהוריש את עזבונו לגורמים זרים לחלוטין. לחלופין יתכן שהמנוח יבחר להוריש חלק קטן ביותר מעיזבונו ליורש מסויים על פי הדין, ולהותיר את חלק הארי ליורש אחר על פי הדין.

לדוגמא, כאשר המדובר במנוח שהינו אלמן ובעל שני ילדים, אזי על פי החוק יש לחלק את הירושה שווה בשווה בין שני הילדים.

אולם המנוח יכול להחליט שהוא אינו מוריש את עזבונו לאף אחד מהם במסגרת הצוואה, כי אם למטפלת הצמודה שלו בלבד, בטענה שילדיו הזניחו אותו ולא טרחו כלל לטפל בו בערוב ימיו.

לחלופין, המצווה יכול להוריש את רוב עזבונו לילד אחד ולהוריש חלק קטן בלבד לילד האחר, בנימוק שהילד הראשון סעד אותו והשקיע בו יותר, או שהנו חלש יותר מאחיו מבחינה כלכלית ועל כן הוא זקוק יותר מאחיו לתמיכה כלכלית.

במצבים כאלה הילדים שחלקם בירושה נגרע עלולים לחוש מקופחים ובמקרים מסויימים אף בצדק רב.

שאז, במידה ויחליטו להגיש התנגדות לצו קיום הצוואה הם יכולים לנסות לבסס אותה למשל, על הטענה שאותה מטפלת או אותו האח שקיבל את חלק הארי הפעילו השפעה בלתי הוגנת על המצווה בשל תאוות בצע.

כתוצאה מכך המצווה ערך את הצוואה שלא מרצונו החופשי וזאת באופן שקיפח אותם, ועל כן יש לבטל את הצוואה. משמעות פסילת הצוואה הינה מתן צו ירושה על פי הדין.

דוגמא נפוצה נוספת מתעוררת כאשר מדובר במצווה שנישא בנישואים שניים, וכתוצאה מכך נוצרים יחסים עויינים בין האישה והילדים מהנישואים השניים לילדיו של המצווה מנישואיו הראשונים.

דוגמא אחרת מתעוררת בשעה שהמצווה ערך צוואה ראשונה במסגרתה הוא הוריש את רוב נכסיו לגורם מסויים. כעבור זמן מה, הוא ערך צוואה שניה, ללא ידיעת אותו גורם ואשר גורעת או מנשלת אותו מזכויותיו שעל פי הצוואה הראשונה.

מטבע הדברים, ככל שהעיזבון שהותיר המנוח הנו גדול יותר והיחסים שבין הצדדים היריבים מתוחים יותר, כך גם תגדל גם עוצמת סכסוכי הירושה ביניהם. ואכן, גם בארצנו הקטנה ידוע על לא מעט סכסוכי ירושה שפרצו בקרב המשפחות העשירות בארץ, בעקבות מותם של מייסדי המשפחות הללו.

כך, לדוגמא, פרץ סכסוך ירושה בין שני ילדיו של יולי עופר המנוח. על פי צוואתו האחרונה, התברר שהוא הוריש את אחזקותיו באימפריה הכלכלית של משפחת עופר לבתו, בעוד שלבנו הוא לא הותיר דבר.

סכסוך דומה פרץ בין יורשיו של שאול אייזנברג אשר הותיר אחריו אישה, חמש בנות ובן אחד. עם מותו הציג הבן לבני המשפחה צילום של צוואת אביו משנת 1986 לפיה הוא קיבל 80% מהעיזבון, וארבע מחמש הבנות קיבלו 5% מהעיזבון.

האלמנה והבת החמישית לא קיבלו דבר על פי צילום צוואה זו. האם והאחיות טענו כלפי הבן כי האב ביקש להשמיד את העותק המקורי של הצוואה משום שהתכוון לבטלה, ולכן אין לקיים אותה.

סכסוך זה הגיע לקיצו רק כעבור 6 שנים וזאת במסגרת פשרה אליה הגיעו בני המשפחה לאחר קיומם של שלושה סבבי בוררויות ועשרות דיונים בבתי המשפט.

אז מה עושים? דרכים לפתרון סכסוכי ירושה

כאשר מתעוררים סכסוכי ירושה קיימות מספר דרכים לפיהן ניתן לנסות לפתור אותם. הדרך הרגילה הנה כאשר כל אחד מהצדדים שוכר עורך דין המתמחה בדיני משפחה ובאמצעותו מגישים תביעה בפני בית המשפט לענייני משפחה.

ברם, נוכח העומס הרב המוטל על בתי המשפט, גם תיקי ירושה עלולים להפוך לתיקים יקרים, ארוכים ומייגעים, אשר כרוכים בבזבוז ניכר של כספים, ומשאבי זמן ואנרגיה נפשית. מעבר לכך, ההתיידנות בבית המשפט מובילה את הצדדים לא אחת להחרפת הקרע המשפחתי והעמקתו, כך שגם לאחר פסק דין המשפחה תשאר שסועה ומפולגת.

בצד הליך ניהול התביעה בבית המשפט קיימות שתי דרכים נוספות לפתרון הסכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט וזאת באמצעות הליך בוררות או הליך גישור.

ההבדל העיקרי בין הליכי הבוררות והגישור להליך ניהול תביעה בפני בית המשפט לענייני משפחה, הינו העדר הנוקשות והפורמליות אשר מאפיינים את הליך ניהול התביעה בבית המשפט. שכן, הליך הגישור פטור מטבעו מסדרי הדין הראיות, ואילו לגבי הליך הבוררות הצדדים יכולים לקבוע בהסכמה כי גם הוא יהיה פטור מסדרי הדין והראיות.

בנוסף, לאור העומס המוטל על בתי המשפט, המדובר בהליכים קצרים וזולים בהרבה, וזאת במיוחד כשמדובר בהליך הגישור בין יורשים. יחד עם זאת, קיימים בעניין זה גם הבדלים ברורים בין הליך הבוררות להליך הגישור, וזאת כפי שיבואר להלן.

ראשית, מטרת הליך הבוררות, בדומה להליך ניהול התביעה בבית המשפט, הנה להכריע בין העמדות היריבות ורק במידת האפשר ליישב ביניהן. לעומת זאת, מטרת הליך הגישור הינה לגשר בין עמדות אלו, ולהביא את הצדדים לפתרון מוסכם ובדרכי שלום וכבוד הדדי.

הבדל נוסף נובע מהעובדה לפיה הליך הגישור הינו הליך וולונטארי לחלוטין, אשר איננו מחייב כלל את הצדדים, אלא עד לאחר חתימתם על הסכם הגישור והגשתו לקבלת תוקף של פסק דין. בהתאם לכך, כל אחד מהצדדים רשאי בכל שלב במהלך הגישור להודיע כי הוא איננו מעוניין עוד להמשיך בהליך הגישור ולפנות לבית המשפט או לכל דרך אחרת שיבחר.

אולם, שונה המצב כאשר מדובר בהליך הבוררות. שכן, משנכנסו הצדדים להליך זה מתוך הסכמתם אין הם יכולים עוד לסגת ממנו. החלטת הבורר ניתנת במסגרת פסק הבורר, ולא ניתן לערער עליו כשם שניתן לערער על פסק דין רגיל.

צד שזכה בבוררות יכול לבקש מבית המשפט לאשר את הפסק לשם קבלת תוקף של פסק דין. צד שהפסיד בבוררות יכול להגיש לביהמ"ש בקשה לביטול הפסק, אך זאת בגין עילות פרוצדורליות מסויימות בלבד, אשר אינן נוגעות לשיקול דעתו של הבורר, כגון: חריגה מסמכות, אי מינוי הבורר כדין וכדומה.

לאורך השנים טיפלנו במאות מקרים של סכסוכי יורשים, כאשר ברוב המקרים הצלחנו להביא את הצדדים להסכמה וסיום הסכסוך בדרכי נועם, וללא חיכוכים מיותרים ותביעות משפטיות.

אם נקלעתם למאבק ירושה ולמריבות בין יורשים, כדאי לפני הכל לפנות אלינו ולקבל ייעוץ משפטי והבהרות לגבי האפשרויות העומדות בפניכם.

קראו עוד: הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים