תסמונת הניכור ההורי - מה ניתן לעשות?

כיצד מתחיל הניכור ההורי ומה ניתן לעשות?

כידוע הליכי הגירושים כרוכים לעיתים קרובות במטענים רגשיים קשים ועמוקים בין בני הזוג. במידה ולבני הזוג יש גם ילדים משותפים, המאבק ביניהם עלול להסלים עוד יותר בשל סוגיית משמורת הילדים והסדרי הראיה.

למרבה הצער ישנם הורים אשר מבחינתם המטרה של פגיעה בבן הזוג השני מקדשת כל אמצעי, לרבות הסתה של ילדיהם המשותפים כנגד אותו בן זוג וזאת אף במחיר פגיעה בילד עצמו.

במקרים אלה הורים רבים מתקשים להפריד בין האינטרסים האישיים שלהם לבין אינטרס העל של טובת הילד, ומשתמשים במאבק המשמורת ככלי לניגוח בן הזוג השני והטחת האשמות בדבר חוסר מסוגלותו של בן הזוג השני לשמש כהורה טוב לילד.

חלקם גם מסיתים את הילד באופן מפורש, בוטה וסדרתי כלפי ההורה השני, עד שיש מי שמגדיר תסמונת זו כמעין חטיפה נפשית של הילד.

ההורה המנכר מפעיל על הילד אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המנוכר ופיתוח תלות בהורה המנכר. במקרה כזה קשה לתת משקל לרצון הילד בכל הקשור להכרעת מאבק המשמורת, מאחר שהרצון של הילד עלול להיות למעשה תוצר מעוות של הלחץ שההורה המנכר מפעיל עליו.

עוד בנושא: האם תשלם פיצויים לגרוש בשל ניכור הורי ולשון הרע

תסמונת הניכור של הילד כלפי ההורה המסורב יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים ובדרגות חומרה שונות.

בדרגה הקלה יותר הילד מסכים לקיים קשר עם ההורה השני ולהתראות עמו במסגרת הסדרי הראיה, אך במהלך מפגשיהם הוא מביע כלפיו כעסים ולעיתים אף גידופים, וכן משתמש כלפיו בטון דיבור מנוכר ועוין.

בדרגה החמורה יותר הילד מסרב לקיום כל קשר שהוא עם ההורה השני, ממאן להיפגש עמו במסגרת הסדרי הראיה ומתרחק ממנו באופן מוחלט. הילד המתנכר יצהיר בנחרצות על סלידתו מההורה השני, תוך הפגנה אהבה ונאמנות להורה המשמורן.

יצויין כי התסמונת עדיין שנויה במחלוקת בקרב אנשי מקצוע בתחומי הפסיכולוגיה והמשפט. מבקרי התסמונת אינם שוללים את עצם תופעת הניכור, אלא טוענים כי יש ניכור מוצדק או ניכור סביר בהתאם לנסיבות, וכי גרדנר מתעלם ממקרים בהם הניכור נובע מאירועים שיש להם השפעה שלילית על הילד מצד ההורה המנוכר, כגון התעללות נפשית או גופנית.

בכל מקרה, המודעות לתסמונת הניכור ההורי משפיעה רבות על יחס בתי המשפט בארץ ובעולם לגבי סוגיות בנושאי משמורת ילדים.

דוגמא: תביעת אם לקבלת צו לחידוש הקשר עם בנה

כך לדוגמא במסגרת הליך עמ"מ 90/97 מורן נ' מורן נפסק כי התסמונת מזיקה מאד להתפתחותו של הילד, וכי היא יוצרת אצלו תפיסה חד ממדית של אנשים ושל מערכת יחסים, ומעוותת במיוחד את ההבנה שתהיה לו על מהות של מערכות יחסים בתוך המשפחה.

המודעות לתסמונת הניכור ההורי משפיעה בעיקר על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בדבר קביעת ההורה המשמורן וכיצד יש לאכוף את הסדרי הראיה בין הילד המתנכר להורה השני. חשוב להדגיש כי בית המשפט קבע שניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות סובייקטיביות של ההורה המנוכר לכאורה.

עד לשנות ה-90 של המאה שעברה המשמורות היחידנית על ילדים ניתנו כמעט תמיד לאמהות. ברם, החל מתקופה זו ואילך הלכה וגברה המודעות של אבות לקחת חלק בהורות גם לאחר הגירושים ועל רקע המודעות לתסמונת הניכור ההורי, ישנם יותר ויותר פסקי דין אשר פוסקים כי הילדים יגדלו במשמורת משותפת לאם ולאב, ולעתים אף שהאב ישמש כמשמורן יחידני.

לגבי אכיפת הסדרי ראיה בין הילד המתנכר להורה שאינו המשמורן, ניתן לפנות בבקשות לבתי המשפט על מנת שיורה על אכיפת ההסכם, ובמקרה הצורך אף יטיל סנקציות כגון קנסות מתמשכים, על ההורה המשמורן במידה והוא מונע מהילד להיפגש עם ההורה השני.

במסגרת הליך תה"ס 17478-04-15 ת.ק. נ' א.ק. נדונה תביעת אם לאכיפת הסכם משמורת בינה לבין גרושה.

ההסכם הסדיר את המשמורת ביחס לשלושת ילדיהם וחילק בצורה שווה את הסדרי הראיה, וכן קבע מנגנון פיצוי לפיו במקרה בו אחד ההורים לא יאפשר את קיום הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם, יהיה עליו לשלם לצד השני סך של 1,000 ₪ בגין כל יום של הפרה.

במסגרת תביעתה, טענה האם כי האב מעודד את הילדים במסרים שליליים להפר את הסדרי הראיה שנקבעו, ומסית את הבן הצעיר בן ה-12 נגדה. כתוצאה מכך הילד מסרב לבוא ללון בביתה או להיפגש עמה.

האב טען כי הוא דווקא מנסה לשכנע את הילד לשהות בבית האם אך הילד מסרב לכך בתוקף, מאחר שהאם שהכניסה לחייה בן זוג צעיר בסמוך לפרידה ממנו. במצב זה הוא אינו יכול להכריח את הילד לבקר את האם וכי יש להתחשב ברצונו של הילד.

בהסתמך על חוות הדעת של הגורמים המקצועיים, קבע בית המשפט כי הילד פיתוח ניכור הורי כלפי אמו עקב המסרים השליליים שהאב מעביר לילדים ביחס לאם, וכי אילו היה האב משנה התנהגותו היה הבן הצעיר מסכים לפגוש את אמו.

עוד נקבע כי הפצרותיו כביכול של האב בפני הילד על מנת שיבקר את אמו הינן מהשפה ולחוץ, וכי בפועל הוא משדר לו ללא הרף מסרים שליליים כלפיה.

לפיכך נקבע כי התנהגותו הסרבנית כביכול של הילד לפגוש את אמו אינה אלא הד לקולו של אביו, ומחובתו של האב לראות לנגד עיניו את טובת הילד ולעודד אותו להיפגש עם אמו.

בסיכומו של דבר נקבע כי שילוב כלי טיפולי יחד עם אכיפת הסנקציה שבהסכם יכול להציל את הניכור ההורי ההולך ומסתמן, באופן לפיו הסנקציה תבטיח את קיום הטיפול.

בהתאם לכך הפנה בית המשפט את ההורים לטיפול אשר כולל טיפול לילד, הדרכה הורית וכן הליך תיאום הורי למשך חצי שנה לפחות.

עוד נקבע כי בכל פעם שמי מהצדדים לא ישתתף בטיפול או במפגש שייקבע, או לא יתקיימו הסדרי הראיה של הבן עם האם, אזי יחולו הסנקציות שבהסכם המשמורת.

עוד בנושא: הפחתה או ביטול מזונות ילדים במקרה של ניכור הורי