הגיע הזמן לדבר על מזונות...

מזונות מסוגים שונים למקרים שונים

בארץ קיימים שני סוגי מזונות: מזונות ילדים ומזונות האישה.

מזונות ילדים

תשלום מזונות הילדים נועד לממן את הוצאות גידול הילדים, ולהבטיח את קיומם ורווחתם. חיוב זה נובע מההשקפה לפיה הגם שההורים נפרדו, האב עדיין נושא באחריותו לילדיו. לפיכך עליו לסייע לאם ולהשתתף עמה בתשלום ההוצאות הרבות שדורש גידול הילדים.

סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, שכותרתו הינה מזונות לילדים קטינים, קובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

כלומר, סעיף זה מפנה לדין האישי של הילד כאשר מדובר בתביעת מזונות ילדים, כך שכאשר מדובר בילד יהודי, יש לפנות לדין המשפט העברי על פי ההלכה היהודית.

סכום מזונות הילדים נקבע בהתאם למצבם הכלכלי של שני בני הזוג, וכן בהתאם לרמת החיים של הילדים בתקופת הנישואים.

קיימים שני סוגים של מזונות ילדים:

• מזונות קבועים - אשר נקבעים בתום בירור תביעת המזונות של הילדים, ואותם על הבעל לשלם בד"כ עד להגיעם של הילדים לגיל בגרות.
• מזונות זמניים - אשר נקבעים בתחילת בירור תביעת המזונות של הילדים, אותם על הבעל לשלם עד לסיום בירור התביעה וקביעת המזונות הקבועים.

קראו בהרחבה: האם פשיטת רגל מהווה עילה אוטומטית להפחתת מזונות ילדים? מזונות ילדים מתוך העיזבון

מזונות אישה

תשלום מזונות האישה הינו תשלום אשר על פי ההלכה נועד להבטיח את קיום האישה במהלך תקופת פרידת בני הזוג ובטרם ניתן הגט.

סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, שכותרתו הינה מזונות לבן זוג, קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

כלומר, גם סעיף זה מפנה לדין האישי של הצדדים כאשר מדובר בתביעת מזונות לבן הזוג, כך שכאשר מדובר בבני זוג יהודים, יש לפנות לדין המשפט העברי על פי ההלכה היהודית.

על פי ההלכה היהודית לבעל ישנן מספר חובות כלפי אשתו, וביניהן החובה לשאת במזונותיה כלומר, החובה לפרנס אותה. חובה זו מוטלת על הבעל כל עוד הם נשואים ועד למתן הגט, וגם אם הם נפרדו פיזית. זאת למעט במקרים חריגים בהם המדובר באשה מורדת, בוגדת, או אישה שעזבה את הבית מסיבה לא מוצדקת.

סכום מזונות האישה נקבע אף הוא בהתאם למצבם הכלכלי של שני בני הזוג, וכן בהתאם לרמת החיים של האשה בתקופת הנישואים שלפני הפרידה. זאת, בהתאם להלכה הקובעת: "עולה עמו ואינה יורדת עמו".

כלומר, האישה יכולה לדרוש כי הבעל יממן אותה בהתאם לרמת המחייה שהבעל מאפשר לעצמו לפי עושרו ולפי כבודו. בהתאם לכך, במידה והבעל עלה ברמת החיים שלו, כך גם תעלה רמת החיים של האישה. לעומת זאת, האשה לא תרד ברמתה לעומת המצב בו חייתה במסגרת נישואיהם או בטרם נישאה לו.

יחד עם זאת, במידה והאישה עובדת ומשתכרת למחייתה באופן שמספיק דיו לכיסוי צרכיה, זכאי הבעל לטעון כי מעשה ידיה יהיו תחת מזונותיה. כלומר, שהכנסתה מעבודתה תפטור אותו מתשלום מזונותיה. במידה והכנסתה אינה מספקת לכיסוי צרכיה, יהא על הבעל להוסיף ולהשלים למזונותיה.

לצורך עניין זה מתחשבים לא רק במשכורתה של האישה, אלא בכל מקור הכנסה שיש לה כגון דמי שכירות שמשולמים לה, קצבאות ביטוח לאומי וכדומה.

כך נקבע בסעיף 2 א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות): "על אף האמור בחוק שווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון - גם מכל מקור אחר".

גם לגבי מזונות אישה קיימים מספר סוגים:

• מזונות רגילים – מזונות אלו נקבעים בתום בירור תביעת המזונות של האשה, אותם על הבעל לשלם לאשה במהלך תקופת פרידתם ועד למתן הגט, כפי שצויין לעיל.
• מזונות זמניים – מזונות אלו נקבעים מייד עם תחילת בירור תביעת המזונות של האשה, אותם על הבעל לשלם עד לסיום בירור התביעה וקביעת המזונות הרגילים. ניתן להגיש בקשה לקבלת מזונות זמניים מייד עם הגשת כתב ההגנה, וזאת בהתאם לתקנה 265 לתקנות סדר הדין האזרחי. תשלום זה נועד להבטיח את קיומה של האשה במהלך תקופת הביניים ולמנוע שינוי קיצוני במצבה עד שתתברר תביעת המזונות שלה.
• מזונות מעוכבת - המדובר בתשלום מזונות אשר נקבע במהלך בירור תביעת הגירושין בבית הדין הרבני, אותם על הבעל לשלם לאשה עד למתן הגט, במקרה בו הוא מסרב ומעכב שלא כדין את מתן הגט לאשה. המדובר בד"כ בסכומים גבוהים אשר נפסקים גם אם האשה משתכרת די צרכה, וזאת כדי להפעיל לחץ על הבעל על מנת שיתן את הגט.
• מזונות לאחר הגירושין – אינם מחוייבים על פי ההלכה, ועל כן ניתן לפסוק אותם רק בהסכמת הבעל, וזאת במסגרת הסכם יחסי ממון או הסכם גירושין.

מי מוסמך לדון בתביעת המזונות שלך?

גורם המוסמך לדון בתביעת מזונות ולקבוע את סכום המזונות הינו בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, במידה ותביעת המזונות נכרכה כדין בתביעת גירושין שהוגשה לו, או במקרה ששני בני הזוג הסכימו כי בית הדין הרבני ידון בעניין המזונות.

בעניין זה מקובל לחשוב, ובצדק, כי בית המשפט לענייני משפחה נח יותר לאשה בכל הקשור לתביעת המזונות, מאחר והוא נוהג לפסוק דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין הרבני.

יחד עם זאת, קיימות סיבות נוספות המצדיקות טענה זו. שכן, בית המשפט נוהג להצמיד את סכום המזונות למדד המחירים לצרכן, ואילו בית הדין מצמידם לתוספת היוקר.

לצורך קביעת סכום המזונות, בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר במידה והוא שכיר, או הצהרת הכנסה שנתית במידה והוא עצמאי, ואילו בית הדין הרבני אינו כופה זאת עליו.

כמו כן, בית המשפט בודק הן את השכר הנוכחי בפועל של הבעל והן את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו, בעוד בית הדין הרבני מסתפק בבדיקת השכר בפועל בלבד.

בנוסף, בית המשפט נוהג לפסוק מזונות זמניים כבר בישיבתו הראשונה, ואילו בית הדין הרבני עלול לקיים מספר ישיבות קודם שהוא יפסוק זאת.

לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!