זכויות להט''ב בישראל

ההכרה בזוגיות חד מינית: מאבקו של הדייל דנילוביץ'

המעמד האישי בישראל נקבע באופן כמעט בלעדי על ידי הממסד הדתי. בישראל חל על ענייני נישואין והליכי גירושין, כמו על שאר ענייני המעמד האישי, הדין הדתי יהודי, מוסלמי, דרוזי או נוצרי.

משמעות הדבר היא שבישראל כיום קשה ועדיין לא מקובל להינשא או להתגרש בהליך אזרחי. מסיבה זו, קבוצות אוכלוסייה גדולות בישראל מנועות מלהינשא במדינה, שכן אינן רשאיות להינשא לפי הדין הדתי – זוגות מעורבים, חסרי דת מוכרת, פסולי חיתון ובני זוג מאותו המין.

מכיוון שכך, זוגות חד מיניים נאלצו לצאת למאבקים משפטיים וציבוריים כדי לקבל הכרה. פסק הדין התקדימי והמשמעותי ביותר במאבקם של זוגות חד מיניים להכרה התקבל בזכות מאבקו של יונתן דנילוביץ', דייל בחברת אל-על.

דנילוביץ' ביקש מהחברה בה עבד לקבל כרטיסי טיסה לבן זוגו, על-פי ההסכם הקיבוצי שנהג בחברה, במסגרתו זכאי כל עובד לקבל אחת לשנה כרטיסי טיסה ללא תשלום בעבורו, ובעבור בן / בת זוגו.

דנילוביץ' פנה בראשית למעסיקיו בחברת אל על, בבקשה להכיר בשותפו לחיים כבן זוגו לצורך קבלת כרטיס הטיסה. לאחר שבקשתו נדחתה, פנה דנילוביץ' לבית הדין האזורי לעבודה.

הוא ביקש כי בית המשפט יצהיר על זכותו לקבל כרטיסי טיסה בעבור שותפו לחיים, כפי שאל-על נוהגת להעניק ליתר בני זוגם של עובדיה.

בית הדין האזורי קבע החלטת החברה שלא להעניק את טובת הנאה לבני זוג מאותו מין, אשר אף הם אינם יכולים להינשא, היא הוראה מפלה.

בית הדין האזורי קבע כי אפליה זו אסורה לאור הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. על פי הוראות חוק זה, כפי שתוקנו בשנת 1992, חל על מעסיק להפלות בין עובדיו "מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי או היותם הורים".

אל-על ערערה לבית הדין הארצי לעבודה ולאחר שערעורה נדחה היא עתרה לבג"ץ וביקשה מבית המשפט לקבוע כי סירובה להעניק לדנילוביץ' כרטיס טיסה בעבור שותפו לחיים אינו מהווה אפליה פסולה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

בג"ץ דחה ברוב קולות את העתירה וקבע כי דנילוביץ' זכאי לקבל את הכרטיסים לבן זוגו. עם זאת, שופט המיעוט בערכאה סירב להכיר בבקשתו של דנילוביץ' וקבע כי בני זוג מאותו מין אינם יכולים להיחשב כבני זוג אלא כצמד, שאינם זכאים להטבות המוענקים לבני זוג.

להרחבה מומלץ לקרוא את פסק הדין החשוב בהליך בג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ.

הפסיקה התקדימית שהכירה בזוגיות של דנילוביץ ובן זוגו פתחה את השער להכרה משפטית בזוגיות חד מינית. כך לדוגמה, משרד הביטחון הכיר בבן זוגו של איש קבע שהלך לעולמו כאלמן צה"ל, בתום מאבק משפטי ודיונים בוועדות שהקים משרד הביטחון.

העותר, אדיר שטיינר, היה בן זוגו של אל"מ דורון מייזל שנפטר במהלך שירותו. לאחר מותו של בן זוגו, דרש שטיינר לקבל הכרה כבן זוגו של מייזל ולהעניק לו את הזכויות שניתנו לבן זוג של חלל צה"ל.

שתי ועדות ערעורים דנו בבקשתו של שטיינר. האחת, שהוקמה בהתאם לחוק שירות קבע (גמלאות), קבעה כי יש להכיר בשניים כבני זוג וכי שטיינר זכאי לגמלאות לפי חוק זה. ועדה שנייה, שהוקמה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) דחתה את בקשתו של שטיינר.

הוועדה קבעה בהחלטתה כי זוגיות חד מינית אינה יכולה להיחשב כמשפחה.

לאחר הסירוב, שטיינר עתר לבג"ץ נגד משרד הביטחון בדרישה להכיר בו כבן זוגו של מייזל. בעקבות הגשת העתירה, הסכים הצבא להגיע להסדר פשרה עם שטיינר והעתירה נמחקה.

במסגרת הסדר הפשרה הסכים אגף ההנצחה במשרד הביטחון להכיר בו במעמד של אלמן צה"ל. להרחבה בנושא מומלץ לעיין בפסק הדין המלא בהליך בג"צ 5398/96 שטיינר נ` שר הבטחון.

הכרה בזכויות ירושה, שארים והטבות מס

המאבק לקבלת הכרה בזוגיות חד מינית לא נפסק בעקבות הפסיקות הללו. זוגות חד מיניים נאלצו להמשיך ולצאת למאבקים לקבל זכויות כמו כל זוג נשוי. כך, בני זוג חד מיניים יצאו למאבק לקבלת פטור מתשלום מס שבח. המאבק החל לאחר שאחד מבני הזוג העביר מחצית מהבעלות על דירתו לבן זוגו ללא תמורה.

לאחר שנדרש לשלם על מהלך זה למס שבח, פנו בני הזוג לוועדת ערר וביקש לקבל פטור מהתשלום. העותר טען כי הוא זכאי לקבלת פטור בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה.

ועדת הערר דחתה את הערר שהגישו בני הזוג. בהחלטת הוועדה נכתב כי הסעיף בחוק המעניק את הפטור מתייחס אך ורק לזוגות הטרוסקסואלים של איש ואישה, ולא על בני זוג מאותו מין.

בני הזוג עתרו לבג"ץ והעתירה נמחקה, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הנחה את הפרקליטות להסכים להכיר בבני זוג מאותו המין לצורך מיסוי מקרקעין של בני זוג המתגוררים באותה הדירה. להרחבה בעניין ניתן לקרוא את פסק הדין בהליך ע"א 5178/03, שטיינר נגד מס שבח מקרקעין.

מאבק נוסף של זוגות חד מיניים הוא מאבק לקבלת צו ירושה לאחד מבני הזוג עם מותו של אחד מהם. כפי שצוין, סעיף 55 לחוק הירושה קובע כי זכות הירושה מוענקת ל"איש ואישה". על רקע זה הוגשה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

המערער, ניהל משק בית משותף עם בן זוגו במשך תקופה ארוכה. לאחר מותו של בן הזוג, ביקש ע.מ. לרשת את בן זוגו, בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה.

לאחר שבית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתו, הוא ערער לבית המשפט המחוזי. בדעת רוב, התקבל הערעור. שופטי הרוב קבעו כי: "אין לראות בהוראות סעיף 55 משום הסדר שלילי, הבא לשלול את המעמד של ידועים בציבור משתי נשים או משני גברים החיים יחד".

עוד קבעו שופטי הרוב כי: "הכרה בזכות הירושה של בני זוג בני אותו מין אינה משנה את דיני המשפחה בישראל ואינה יוצרת סטטוס חדש. היא צעד מתבקש מהמצב המשפטי הנוכחי". להרחבה בנושא ניתן לקרוא את פסק הדין המעניין בהליך ע"א 3245/03 (נצרת) ע.מ. נגד האפוטרופוס הכללי.

היבט נוסף לקבלת הטבות לבני זוג הוא מתן קצבת שארים לאלמן / אלמנה. במקרה אחד, הגיש גיורא רז, שניהל מערכת יחסים ממושכת עם בן זוגו שהלך לעולמו, עתר לבית הדין האזורי לעבודה, בדרישה לקבל קצבת שארים מתוקף חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995, לאחר מות בן זוגו. הוא דרש להכיר בו כאלמן או אלמנה, בהתאם לסעיף 238 לחוק.

בהודעה ששלח היועץ המשפטי לממשלה, נכתב כי "היועץ המשפטי לממשלה סבור, שיש לפרש את סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי כמקנה זכות לקצבת שארים גם לבני זוג מאותו מין. לתפיסתו, במקרה של פטירת בן הזוג, הרי את בן הזוג הנותר בחיים, יש לסווג כ'אלמן' או כ'אלמנה', בהתאם למינו של בן הזוג הנותר בחיים". עם זאת, ציין היועץ המשפטי כי: "עניינם של שארים לבני זוג מאותו מין, אשר קיימו מערכת חיים של ידועים בציבור ללא עוררין, צריך היה לבוא על תיקונו בחקיקה במפורש, וזוהי דרך המלך שראוי היה לילך בה".

המדובר על הליך ב"ל 3536/04 גיורא רז נגד המוסד לביטוח לאומי.

אלמן או אלמנה? הדילמה של קרן הפנסיה

ההכרה בזוגיות חד מינית הציפה סוגיה נוספת, בתחום מתן קצבת שארים. הנושא עלה בתביעה שהגישה אישה בדרישה לקבל מעמד של אלמנה לאחר מות בת זוגה.

קרן הפנסיה "מבטחים" הסכימה להכיר בעותרת במעמד של אלמן, הזכאי לקבל קצבת שארים בגובה 20 אחוזים משכרו של בן הזוג שהלך לעולמו ולא כאלמנה הזכאית לקצבה בגובה של 40 אחוזים.

הקרן טענה שיש להגדיר את מעמד בת הזוג הנותרת בהתאם למינה של בת הזוג שהלכה לעולמה. עמדת התובעת, כפי שקיבל בית המשפט, היה שיש להגדיר את מעמדה בהתאם למין שלה. סוגיה זו הנה יחודית לבני זוג חד מיניים. ניתן לקרוא את פסק הדין המעניין בהליך עב' (חיפה) 1758/06 - אורית מויאל-לפלר נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים.

מאבק נוסף של זוגות חד מיניים היה להכרה בתוקפו של הסכם ממון. במקרה שנידון בבית המשפט לענייני משפחה, ביקשו זו הומוסקסואלים לאשר הסכם ממון שחתמו ביניהם, שמסדיר את היחסים הרכושיים ביניהם.

בני הזוג פנו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. השופט ביקש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ המשפטי קבע בתגובתו כי על פי חוק ביהמ"ש לענייני משפחה התשנ"ה 1995, דרושים שני תנאים, כדי שתובענה אזרחית תכנס למסגרת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, וניתן יהיה לאשר הסכם וליתן לו תוקף של פסק דין מכח סמכות זו: האחד - קיומו של סכסוך בין הצדדים והאחר היות הצדדים בני משפחה.

נציג היועץ המשפטי טען בדיון כי על פי סעיף 1(2)(א) לחוק, המושג בן משפחה מתייחס אך ורק לבני זוג שהם גבר ואישה, הואיל ולטענתו, לשון החוק קובעת: "בן זוגו לרבות הידועה בציבור כאישתו".

השופט דחה טענה זו וקבע כי "אין שוני בין בני זוג בני אותו המין ובין זוגות בני המין השונה ככל שהדבר נוגע לחיי השיתוף. להומוסקסואלים וללסביות, כמו לשאר בני האדם, יש צורך ורצון ליצור להם מערכת זוגית ומשפחתית, שבה יוכלו לממש, בין השאר, את זהותם הנפרדת ואת נטייתם המינית".

נוכח הדברים, קיבל בית המשפט את תביעת בני הזוג וקבע כי ניתן יהיה לאשר את הסכם הממון ביניהם. ניתן לקרוא עוד על ההכרעה החשובה בהליך תמ"ש (ת"א-יפו) 6960/03 ק. צ. נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה.

לצד המאבקים לקבלת טובות שונות המוענקות לזוגות נשואים, יש מאבק נוסף, מאבק להכרה במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991.

על פי חוק זה, רשאי כיום בית משפט לתת צו הגנה מיידי להבטחת שלומו ובטחונו של כל בן משפחה, המאוים או הרואה עצמו מאוים על ידי האדם נגדו מוצא הצו.

בית המשפט לענייני משפחה דן בבקשה של אדם שביקש להוציא צו הגנה נגד בן זוגו לשעבר וקבע כי החוק למניעת אלימות במשפחה אינו חל על הומוסקסואלים.

בנימוקיו, התייחס השופט בין השאר לסתירה שבין הכרה בצדדים כבני משפחה לבין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. השופט שדן בתיק קבע כי לזוגות חד מיניים אין זכות לשוויון בישראל, וציין כי: "מהותו של עקרון השיוויון ומהותה של זכות השוויון בעולמו של המשפט בישראל, שורשים עמוקים להם בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

השופט ציין עוד כי הומוסקסואליות מנוגדת לרוחה של היהדות וסיים את פסק דינו בקביעה שהחוק למניעת אלימות במשפחה וכן חוק בית המשפט לענייני משפחה אינו חל על זוגות הומוסקסואלים. ניתן לעיין בפסק הדין שלא שגרתי והמקומם בהליך תמ"ש (ת"א-יפו) 6960/03 ק. צ. נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה.

המאבק על ההכרה בזוגות חד מיניים: הקרב שלא נגמר

מהסקירה לעיל ניתן לראות כי ההכרה בזוגיות חד מינית לא היתה נטולת קשיים. מכיוון שהחוק הישראלי אינו מכיר בזוגיות שכזו, זכויותיהם של זוגות של הומוסקסואלים ולסביות תלויות בפסיקת בית המשפט וערכאות שיפוטיות אחרות.

ההחלטות תלויות בשופטים ובתפיסות עולמם ואלה עשויים לפרש חוק מסוים בצורה שונה, ולקבל החלטות מנוגדות. שופטים שמרניים ודתיים עשויים לדחות את ההכרה בזוגיות זו ואילו שופטים עם גישה ליברלית יותר יכירו בה.

גם היועץ המשפטי לממשלה הוא שחקן חשוב במערכה על ההכרה בזכויות זוגות חד מיניים. אך גם הוא, כפי שניתן לראות, עשוי להגיע למסקנות שונות בעתירות של בני זוג מהקהילה הגאה.

במקרים מסוימים, היועמ"ש הכיר בזוגיות חד מינית, אך במקרים אחרים הוא עשוי שלא להכיר בה. במקרים מסוימים, היועץ המשפטי עשוי להורות למדינה שלא לערער על פסיקה המכירה בזוגות חד מיניים.

מכיוון שהחוק בישראל העניק מונופול בתחום המעמד האישי לממסד הדתי, שאינו מכיר בזוגיות חד מינית, הנסיונות לעגן בחוק את מעמדם של זוגות מהקהילה הלהט"בית נכשלו ולכן בית המשפט נותר הכתובת היחידה לזוגות אלה, ולכן מאבקם של הלהטבי"ם לקבלת הכרה נמשך.

עוד בנושא: הורות חד מינית בישראל