חלוקת תשלום מזונות במשמורת משותפת

תחילה, מן הראוי להבהיר כי ההלכה היהודית מחלקת את תשלום המזונות לשני סוגים:

• מזונות הכרחיים, שמשולמים עבור צרכים הכרחיים, קרי, צרכים שחיוניים לקיומם של הילדים, כגון מזון, הלבשה והנעלה, חינוך, מדור וצרכים בריאותיים דחופים.
• מזונות מדין צדקה, שמשולמים עבור צרכים מדין צדקה, קרי, צרכים עודפים, שאינם מוגדרים כחיוניים לעצם קיומם של הילדים, כגון טיולים, בילויים, חוגים, מתנות וכדומה.

כאשר מדובר בתשלום מזונות עבור ילדים בגיל 6 עד 15 ההלכה היהודית עד כה קבעה כי חובת תשלום המזונות ההכרחיים מוטלת על האב בלבד, וזאת לאור פרשנות תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד.

הלכה זו נבעה בעיקרה מהגישה השמרנית לפיה בעת גירושין, הילדים עוברים למשמורתה הבלעדית של האם בלבד, כפי שאכן גם אירע בארץ עד לשנים האחרונות. לגבי מזונות מדין צדקה, נקבע כי שני ההורים משתתפים בהם, אך זאת לפי יחס הכנסותיהם ובמידה ומצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

אולם, לאור העובדה כי בשנים האחרונות הלכה וגברה המגמה להעדיף משמורת משותפת לשני ההורים יחדיו, באופן לפיו ההורים חלקו באופן שווה את זמני השהייה והמגורים הפיזיים עם הילדים, התעורר הצורך להפחית את סכום החיוב במזונות ההכרחיים המוטל על האב בלבד.

הסיבה לכך הנה שבמסגרת המשמורת המשותפת, על האב גם לשאת באופן ישיר במימון הוצאות הילדים בעת שהם שוהים אצלו.

עד להכרעת הסוגיה על ידי בית המשפט העליון היו קיימות מספר גישות בעניין זה בקרב בתי המשפט המחוזיים בארץ, אשר משמשים כערכאות הערעור על בתי המשפט לענייני משפחה.

באופן כללי ניתן לומר כי גישות אלו הכירו בקושי שמעורר הדין הקיים אשר מחייב את האב לשלם לאם את מלוא המזונות ההכרחיים גם כאשר הם חולקים משמורת משותפת. גישות אלו הציעו להפחית מחיוב זה שיעור מסוים, אשר מבטא התחשבות בשיעור המזונות ההכרחיים שהאב מספק לילדיו במישרין כאשר הם שוהים עמו.

כך לדוגמא, במסגרת הליך בע"מ 318/05 אשר נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה נקבע מעין כלל אצבע לפיו, כאשר יש משמורת משותפת יש להפחית את סכום המזונות ההכרחיים של האב בשיעור של כ-25% וזאת על סמך ההנחה שחלק מהוצאות האם הנן הוצאות תלויות שהות, אשר אכן פוחתות כאשר הילדים אצל האב, אך חלקן כלל אינן מושפעות מכך כגון הוצאות המדור.

הסיבה לכך הנה כי חיובי שכר הדירה, הארנונה, ועד הבית וכיוצא באלה אינם מוזלים עקב שהייתם החלקית של הילדים אצל מי מההורים. מטעם זה גם נקבע כי אין להפחית מחיוב האב בתשלום חלקם היחסי של הילדים במדור האם ובהחזקתו.

לעומת זאת במסגרת הליך עמ"ש 25027-02-14 אשר נדון בבית המשפט המחוזי מרכז, נקבע כי כאשר מדובר בזמני שהות שווים, ולשני ההורים יש משכורות שוות, יש להפחית את סכום מזונות האב אף בשיעור של 50%.

פסק דין זה גם קבע, בשונה מהליך בע"מ 318/05 כי יש להפחית 50% גם מהחיוב בחלקם היחסי של הילדים במדור האם והחזקתו, משום שגם האב נושא בהוצאה מוגדלת בגין מדורו שלו עקב הצורך להלין את ילדיו אצלו מחצית מן הזמן.

קראו עוד ובהרחבה: עמדת בית המשפט לגבי תשלום מזונות במשמורת משותפת (לפני ההלכה החדשה)

חשיבותה של ההלכה: חלוקת מאוזנת יותר של תשלום המזונות!

במסגרת ההלכה החדשה של בית המשפט העליון נקבע כי תשלום המזונות עבור ילדים בגילאים 6 עד 15 שנמצאים במשמורת משותפת, תוטל על שני ההורים יחדיו.

המדובר הן לגבי צרכים הכרחיים והן לגבי צרכים מדין צדקה, אם כי חלוקת התשלום תיקבע בהתאם ליכולות הכלכליות של ההורים, לרבות שכר עבודה, וזאת בהתחשב באופן חלוקת המשמורת הפיזית בפועל וכלל נסיבות המקרה.

השופט עוזי פוגלמן קבע כי חובת תשלום המזונות עבור ילדים בגילאי 6–15 איננה מדין תורה, כי אם מכח תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד וכי יש לפרש תקנה זו באופן לפיו על שני ההורים לשאת יחדיו במזונות אלה, כולל צרכים הכרחיים ולא רק צרכים מדין צדקה, וזאת בהתחשב בין היתר באמצעים הכספיים העומדים לרשות כל הורה ולהוצאותיו בפועל עבור הילדים.

לשיטתו, עיקרון טובת הילד השואף להבטיח לילד קיום רמת חיים דומה, ועקרון השיוויון המגדרי בין ההורים, תומכים באימוץ פרשנות חדשה לתקנה זו, וזאת באופן אשר מבטיח הקצאה מיטבית של סך המשאבים ההוריים עבור צרכי הילד.

נפסק כי הפרשנות הנוהגת של תקנה זו אשר קובעת כי האב חייב בתשלום מזונות לידי האם גם במצב של משמורת משותפת, הנה פרשנות מפלה, מאחר והיא עלולה לדלדל יתר על המידה את משאבי האב עבור צרכי הילד, עד כדי שלא יעלה בידיו להבטיח את רווחת הילד בעת הוא שוהה עמו.

לפיכך, יש להעדיף פרשנות המאפשרת בחינה ספציפית של נסיבות כל מקרה לגופו, אשר כוללות את יכולתו הכלכלית של כל הורה בהתאם לכלל מקורות ההכנסה העומדים לרשותו, לרבות שכר עבודה, כמו גם את היחס בין יכולות ההורים ואת אופן חלוקת המשמורת הפיזית המשותפת ביניהם.

בדרך זו, הדין לא יחייב עוד את האב באופן בלעדי במזונות ההכרחיים ויאפשר לחתור לחלוקת נטל הוגנת ושוויונית מבעבר תוך הבטחת טובת הילד.

חשוב: ההלכה לכשעצמה אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי

עוד נקבע כי אופן תשלום המזונות השונים יבוצע בהתאם למנגנון שהוצע על ידי השופטת דפנה ברק-ארז, אך זאת כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

לגבי הוצאות קיום שוטפות - כל הורה יישא בתשלום המזונות ההכרחיים של הילדים בעת שהם שוהים עמו, ללא צורך בקיזוז תשלומים בין ההורים בעניין זה. זאת, לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות.

לגבי הוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, כגון, ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי וכדומה - ייקבע הורה מרכז, אשר במצב של השתכרות שווה יקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר. ההורה המרכז יהיה מי שבית המשפט לענייני משפחה ימצא שהוא שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.

לגבי הוצאות חריגות - ההורים ימשיכו לחלוק הוצאות אלו ביניהם, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

לגבי הוצאות המדור - כל הורה יישא בתשלום הוצאות אלו, בכפוף לכך שבית המשפט יבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים.

קראו בהרחבה: כללים לקביעת מזונות ילדים במשמורת משותפת לפי ההלכה החדשה

לסיכום, נדגיש כי ההלכה התקדימית אשר נקבעה על ידי בית המשפט העליון, קובעת כי כאשר ההורים מחזיקים במשמורת משותפת על ילדים בגילאים 6 עד 15, שני ההורים ישאו במשותף בתשלום המזונות שלהם, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות וזאת בניגוד להלכה הקודמת, אשר קבעה כי רק האב ישא בתשלום המזונות במקרה כזה, אם כי באופן מופחת.

קראו עוד בנושא:

• ביטול פס"ד הנוגד את הלכת בע"מ 919/15
• תשלום מזונות ילדים מתחת לגיל 6 במשמורת משותפת וזמני שהות שווים