חלוקת רכוש לא שוויונית - כן, יש דבר כזה!

סעיף 8(2) לחוק מתנה אפשרות זו בקיומן של "נסיבות מיוחדות" אשר מצדיקות את הסטיה מכלל החלוקה השוויונית. ברם, סעיף 8(2) לחוק לא פירט מהן אותן נסיבות מיוחדות, כך שהוא למעשה הותיר את שיקול הדעת בעניין זה לבתי המשפט.

מאחר והסטיה מכלל החלוקה השוויונית פוגעת באופן מהותי בזכויותיו הקנייניות של בן הזוג שיקבל את החלק הקטן יותר ברכוש במסגרת איזון המשאבים, קבעה הפסיקה כי השימוש בחריג זה יעשה אף הוא בנסיבות חריגות ונדירות בלבד.

לפיכך, יש להשתמש בחריג זה באופן זהיר, נדיר ומושכל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות אשר אכן מצדיקות את הפגיעה האמורה בזכות הקניין הבן זוג השני.

באופן כללי, ניתן להגדיר נסיבות אלו כנסיבות אשר מצדיקות להעדיף אי-שוויוניות בחלוקה על פני חלוקת רכוש שווה.

כך נקבע במסגרת הליך תמ"ש (ת"א) 74231/99 ר.ב.א נ' א.ב.א וכן במסגרת הליך תמ"ש (ת"א) 70030/98 א.ט' נ' ל.ט' אשר פסק כך:

"כל עוד החלוקה היא שווה בשווה יש בה משום תגמול על מאמצי העבר. שאלה היא אם לא מן הראוי להסתכל על העתיד ולחלק את הנכסים באופן שיספק לכל אחד מבני-הזוג סיכוי שווה בעתיד בבחינת "שוויון הזדמנויות"...שיטה משפטית המחלקת את הרכוש שווה בשווה מבלי שתיתן את המשקל הנכון למצבו של בן הזוג, לרבות נחיתותו האישית, כולל נטלים אישיים המוטלים על כתפיו לאחר הפירוד אינה מביאה לשוויון בתוצאות.

הפתרון לשאלה זו יכול לבוא בשינוי הקונספציה. לא עוד חלוקה שווה בשווה אלא חלוקה שוויונית של נכסי העתודה הכלכלית של בני הזוג במטרה להקנות לכל אחד מהם סיכוי שווה בעתיד. השוויון יעשה לא בחלוקה שווה של הנכסים אלא חלוקת הנכסים תעשה באופן שיקנה שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג לבנות את עתידו".

הדוגמאות העיקריות אשר נדונו בפסיקה ואשר לגביהן נקבע כי הן נסיבות מיוחדות דיין כדי להצדיק חלוקה בלתי שוויונית של הרכוש בין בני הזוג, הינן דוגמאות העוסקות במצב של חוסר איזון בולט בין שני בני הזוג, או מטעמי צדק וחוסר תום לב.

קראו בהרחבה על: חלוקת עסק משפחתי בהליך הגירושין

המדובר למשל במצבים בהם קיימים פערים בולטים לגבי כושר ההשתכרות של בני הזוג בתום נישואיהם, ובמיוחד כאשר הדבר נובע מחלוקת תפקידים לא שוויונית ביניהם בתקופת הנישואין.

לדוגמא, במצב בו האשה לא רכשה לעצמה כושר השתכרות משלה, אלא דאגה בכל תקופת הנישואין לטיפול בתחזוקת הבית וגידול הילדים, ובכך תמכה בבעל ואיפשרה לו לפתח את הקריירה שלו ולרכוש לעצמו כושר השתכרות גבוה משלו.

במסגרת הליך עמ"ש 1279/07 פלונית נ' פלוני קבע בית המשפט כי יש לחלק את נכסי בני הזוג בחלוקה של 60% לאשה ו-40% לבעל, וזאת מהטעמים הבאים:

"...מדובר בבני-זוג שנישאו בשנת 1987 וכשהקרע נקבע לשנת 1998. משך כל אותה תקופה המערערת היא זאת שדאגה לגידול הילד ולצורכי המשפחה, לרבות אפשרות לעסקו של המשיב באולמי... אמנם גם המערערת למדה ועבדה, אולם תוצאות פסק-הדין משמעותה, כי המערערת תיוותר עם אותה הכשרה ועבודה, בעוד שהמשיב ייוותר בסופו של יום, כעובד בעבודה קבועה ובטוחה, עבודה שהכנסות רבות בצִדה וכאילו חלפו להן עשר השנים של החיים המשותפים ללא כל משמעות כלכלית למערערת...גם עיקרון תום הלב, מחייב כי התוצאה לא תיוותר על מכונה".

דוגמא נוספת הנה כאשר לאחד מבני הזוג ישנם נכסים חיצוניים רבים, אשר לא נכללים במסגרת הרכוש המיועד לחלוקה במסגרת איזון המשאבים, או או כאשר אחד מבני הזוג הכניס את נכסיו החיצוניים לתוך הרכוש המשותף, בעוד השני סירב לעשות כן לגבי נכסיו החיצוניים שלו.

דוגמא נוספת הינה כאשר התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק ועקרונות ההגינות ותום הלב מחייבים לסטות מכלל החלוקה השוויונית. המדובר במקרים בהם למשל, אחד מבני הזוג הבריח נכסים מחוץ לנישואין על מנת שהם לא יכללו במסגרת הסדר איזון המשאבים או הסתיר מידע מהאשה לגבי נכסיו, כפי שאירע בנסיבות הליך תמ"ש 36442/08 א.י נ' פ.י ואח'.

כמו כן, המדובר במקרים בהם אחד מבני הזוג נהג באלימות פיזית ואו נפשית כלפי בן הזוג השני וזאת במיוחד כאשר המדובר באלימות מתמשכת. כך ולדוגמא, במסגרת הליך ע"מ (י-ם) 638/04, 640/04 ח.ר. נ' ר. נקבע כך:

"...במקרים המתאימים, כאשר מוכחת אלימות פיזית ונפשית, ובמיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת, ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר באישה מוכה, והצדק מחייב כי במסגרת החלוקה של כלל הנכסים, החלק שינתן לה - יהיה גבוה יותר, בין אם מדובר בחלק יחסי גדול יותר ובין אם מדובר בחלוקת נכסים אחרת (כגון: קביעה כי דירת המגורים תהיה כולה של האישה, אף שהשווי של הדירה, מול כלל הנכסים, עולה על 50%)".

קראו עוד בנושא: האם בגידתה של אישה שללה את חלקה בדירה המשותפת?

לגבי מקרה של הליך גירושין שנבע ממעשה בגידה של אחד מבני הזוג, קיימת מחלוקת בעניין זה בין בית המשפט העליון לבית בית הדין הרבני הגדול.

לפי גישת בית המשפט העליון, כפי שנקבע במסגרת הליך ע"א ‎264/77 דרור נ' דרור, בגידה איננה מהווה בגדר נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות סטייה מכלל החלוקה השוויונית. לעומת זאת, בית הדין הרבני הגדול סבור כי כאשר מדובר בבגידה, אזי מוצדק לפסוק חלוקה לא שוויונית של הרכוש לטובת הצד הנבגד:

"מקרה של בגידה שאנו רואים אותו כנסיבות מיוחדות שלא לדון בו שויון של איזון נכסים אינו מדין קנס על חטא. לא מדובר כאן בחוק דתי וענישה דתית. גם לא משום האשמה של פירוק נישואין גרידא.

אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין ע"י בגידה, כלומר הצד הנבגד יאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להינשא מחדש וגם לקנות בית אחר כפשוטו.

מה שאין כן בנישואין שלא צלחו ששם שני הצדדים יש להם חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרח של בנית בית חדש. האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת" מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים לטובתו בין אם הן מזכויות שנצברו לפני הבגידה או אחריה".

לסיכום: עקרונית במסגרת הסדר איזון המשאבים יש לחלק את הרכוש המשותף באופן שוויוני בין בני הזוג. יחד עם זאת, ניתן לסטות מכלל זה ולפסוק חלוקה לא שוויונית, במקרים נדירים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת מטעמי חוסר איזון בולט בין בני הזוג ו/או טעמי צדק ותום לב.

עוד בנושא:

• חלוקה לא שוויונית של כספי הפנסיה למניעת פגיעה בגרוש
• תביעת הפרשי שכר בגירושין כשהאשה לא עבדה מבחירה
• בגידה ממושכת עשויה להוביל לחלוקת רכוש לא שוויונית
• צריך להוכיח את גובה החובות על מנת להכלילם באיזון המשאבים