מהי הגדרת בני זוג לצורך חוק הסדר ההתדיינויות החדש?

במסגרת הליך תמ"ש 28225-08-16 פלונית נ' פלוני, אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, נדונה השאלה מה צריכה להיות הגדרת המונח בני זוג במסגרת חוק הסדר ההתדיינויות החדש. לאחר דיון בלשון החוק ותכליתו, הגיע בית המשפט למסקנה כי הגדרת בני זוג לגבי חוק ההתדיינויות החדש צריכה להיות בהתאם להגדרה הרחבה של בני זוג שלפי חוק בתי המשפט לענייני משפחה.

תיק זה עסק בבני זוג לשעבר, אשר ערכו הסכם גירושין שאושר על ידי בית משפט לענייני משפחה. כתשעה חודשים לאחר עריכת ההסכם, הגישה האשה כנגד בעלה לשעבר תובענה ליישוב סכסוך בהתאם לחוק, אם כי מבלי לפרט את הסעד שמבוקש על ידה.

הבעל לשעבר הגיש בקשה למחיקת התובענה על הסף, בטענה שהחוק החדש אינו חל על בני זוג לשעבר. כתוצאה מכך נאלץ בית המשפט לדון בשאלה האם החוק חל גם על בני זוג לשעבר.

בית המשפט ציין כי מאחר והחוק החדש אינו כולל הגדרה של בני זוג, מתעוררת השאלה לגבי מהם סוגי בני הזוג שהחוק אמור לחול עליהם, והאם הם כוללים סוגים כגון בני זוג לשעבר, שהינם גרושים או פרודים, בני זוג שלא נישאו מעולם ועל כן הם חיים כידועים בציבור, בני זוג מאותו מין שנישאו או לא נישאו, ובני זוג שנישואיהם פקעו.

כדי לענות על שאלה זו, בהעדר הגדרה בחוק, יש לפרש את החוק. ככלל, פרשנות שיפוטית של דברי החוק צריכה להתייחס ללשון החוק, תכלית החוק ושיקול דעת שיפוטי. במקרה דנן, פרשנות לשונית לבדה של החוק הייתה יכולה אולי לתמוך בטיעון לפיו החוק לא חל על בני זוג לשעבר.

אולם, מדובר בפרשנות בעייתית ואף מעוותת של המושג בני זוג, שעלולה אף להבחין או להפלות בין בני זוג וסכסוכים שונים. לפיכך, המדובר בפרשנות שאינה במקומה, ואשר אינה יכולה לספק לבדה את הפרשנות הראויה, ועל כן יש לפנות לפרשנות התכליתית של החוק.

כלל הפרשנות התכליתית קובע שאם לשון החוק יכולה לשאת מספר פרשנויות לשוניות שונות, יש לבחור במשמעות המשפטית המגשימה את התכלית המונחת ביסוד החוק באופן המלא ביותר. כאן גם יופעל שיקול הדעת השיפוטי.

הפרשנות התכליתית יכולה להילמד גם מההיסטוריה החקיקתית, לרבות דברי ההסבר של הצעת החוק. במקרה דנן, דברי ההסבר של החוק החדש מציינים במפורש כי בני זוג לעניין החוק החדש צריכים להיות מוגדרים כמשמעותם הרחבה בחוק בית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט ביסס מסקנה זו גם על סמך הטיעונים הבאים:

גם מיתר הצעות החוק שפורסמו בעניין החוק לפני חקיקתו עלה שבני זוג הם לרבות ידועים בציבור כאיש ואשתו, בני זוג לשעבר ובני זוג שנישואיהם פקעו.

סעיף 6 לחוק החדש קובע כי אין בהוראות החוק כדי לגרוע מסמכויות השיפוט של הערכאות השיפוטיות, ואילו תקנה 18(א) לתקנות שמכוחו קובעת באופן דומה, ומוסיפה כי בכל מקום שבו אין בתקנות אלה הוראה סותרת, ימשיכו לחול סדרי הדין הנהוגים בערכאה השיפוטית. לפיכך, הוראות אלו מהוות מקור סטטוטורי לפרשנות של חסר בחוק ובתקנות גם באמצעות חוק בית המשפט לענייני משפחה.

כלל הפרשנות אשר קובע כי יש להעדיף פירוש של החוק העונה על תכלית חיקוקו של החוק וקיום הרמוניה בינו לבין הדין הכללי, וזאת גם לאור ההנחה לפיה החוקים אינם סותרים זה את זה אלא משתלבים זה בזה.

מה גם שהחוק החדש נחקק לאחר חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה, כך שהאחרון יכול וצריך לשמש בנסיבות אלו בתור עוגן מרכזי לצרכי הגדרה, פרשנות וקביעת סמכות ותחולה.

מכל האמור לעיל נובע, איפוא, כי ניתן להשתמש בהוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה כדי להגדיר את המונח בני זוג לצרכי חוק ההתדיינויות החדש.

בית המשפט הוסיף וקבע כי גם מבחינה מהותית ראוי להחיל על החוק החדש את ההגדרה הרחבה של בני זוג. שכן, מטרת החוק החדש הינה פתרון סכסוכים במשפחה הגרעינית על דרך הבנה ופשרה, וזאת נוכח ההכרה במאפיינים המיוחדים המייחדים סכסוכים ביחסים מתמשכים אלה.

כידוע, היחסים המשפחתיים, זוגיים או הוריים מתמשכים לעתים רבות גם לאחר פרידה וגם לאחר גירושין. בנוסף, תכלית החוק היא לעצור את הריצה של בעלי הדין לערכאות בטרם הגשת תביעות בכך שייפנו ליחידת הסיוע, ותכלית זו חלה לגבי כל סוג של סכסוך בני זוג, כגון בני זוג נשואים, בהליכי פירוד, פרודים, או גרושים.

בנוסף, מציאות משפטית שמבחינה בין בעלי דין או בני זוג ללא כל הצדקה רק בשל התווית של נשואים בפועל הינה מציאות שאינה ראויה, אשר אף עלולה להוות הפליה פסולה.

אמנם, ניתן לכאורה להקשות ולטעון, כי כאשר בני זוג נפרדים ומדובר בסכסוך לגבי ביצוע פסק דין או הסכם ממון או גירושין או תביעה נזיקית או חוזית שביניהם, הרי הפנייה ליחידת הסיוע אינה במקומה, שכן מדובר כבר במערכת שהתפרקה וגם כבר מכירה את ההתנהלות המשפטית ו/או נזקיה למשפחה.

אולם, בכל זאת אין בכך כדי להוציא בני זוג לשעבר מגדר תחולתו של החוק, מאחר שגם במקרים שכאלה, ייתכן ופנייה ליחידת הסיוע תוביל להליך התדיינות חליפי שאינו דווקא תחת כותלי בית המשפט.

ואולי יעלו בהליכי הגישור והמהו"ת עניינים אחרים ונוספים הקשורים או לא קשורים בסכסוך נשוא הגשת הבקשה, אשר דווקא המענה הטיפולי ו/או המענה ההוליסטי הכוללני הם הנכונים עבורו.

מנגד ובהתאם להוראות תקנה 16 לתקנות, מקום שאין כך פני הדברים, הרי על נקלה תוכל יחידת הסיוע להמליץ על קיצור תקופת עיכוב ההליכים, והצדדים אף יכולים לעתור לכך בעצמם, והדבר יישקל ויוכל להוביל להגשת התביעות בדרך הרגילה.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הגדרת בני זוג לגבי החוק החדש תהא בהתאם להגדרת בני זוג שלפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, כך שהיא תחול גם על בני זוג לשעבר, ובתנאי שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שהיו בני זוג.