הקדש פרטי או ציבורי לפי חוק הנאמנות

2 יתרונות של ההקדש הפרטי

ראשית, ההקדש הפרטי מאפשר לעקוף את המגבלה אשר קבועה בסעיף 42 לחוק הירושה בדבר יורש אחר יורש ואשר לפיה ניתן במסגרת הצוואה להוריש את אותו הנכס לשרשרת של שני אנשים בלבד לכל היותר ולא מעבר לכך:

"המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון, השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר".

כלומר, אדם יכול לדוגמא להוריש את הנכס שלו בתחילה לבנו ולאחר מכן לבן של בנו/נכדו ולא מעבר לכך.

כדי לעקוף זאת, ניתן ליצור הקדש פרטי במסגרת צוואה, באופן לפיו הזוכה לפי הצוואה הנו אותו הקדש וכך שבני המשפחה של המצווה הנם הנהנים של אותו הקדש ולא היורשים שלו לפי הצוואה.

בנוסף ניתן גם למנות במסגרת ההקדש שיוצרת הצוואה את אחד מבני המשפחה כנאמן של ההקדש עבור יתר הנהנים שלו.

בעניין זה יש לשים לב שסעיף 21(ה) לחוק קובע כי נהנה של הקדש אינו כשר להיות נאמן שלו זולת אם הותר הדבר בכתב ההקדש ולכן יש לקבוע הוראה כזו במפורש במסגרת כתב ההקדש.

שנית, ההקדש יכול להעניק פטורים מסויימים מתשלומי מיסי מקרקעין, בכפוף לתנאים שנקבעו לשם כך על ידי רשות המיסים ולרבות במסגרת החלטת מיסוי מס' 3324/12.

ראשית, העברת הזכויות בנכס מקרקעין לידי חברת ההקדש כאמור בכתב ההקדש אינה נחשבת כמכירת זכות במקרקעין לפי החוק, ולכן פטורה כליל מתשלומי מיסים.

שנית, במידה וחברת ההקדש תמכור את נכס המקרקעין לאחר מותו של יוצר ההקדש וכל עוד לא השתנו הנהנים הספציפיים שנקובים בכתב ההקדש, תיחשב המכירה כמכירה ע"י יורשי יוצר ההקדש ויחולו הוראות החוק הנוגעות למכר זכויות במקרקעין בידי יורשן ואשר מעניקות לו פטורים בתנאים מסויימים.

מצד שני, במידה וחברת ההקדש תמכור את נכס המקרקעין לאחר מותו עוד בימי חייו של יוצר ההקדש, המכירה תיחשב מבחינת החוק כמכירה על ידי יוצר ההקדש בעצמו ותחוייב במיסים בהתאם.

הקדש ציבורי לפי חוק

הקדש ציבורי הינו הקדש שנועד לציבור הרחב או חלק ממנו וזאת על מנת לממש מטרה ציבורית, שהנה בדרך כלל מטרה חברתית / הומניטארית כגון צדקה, חינוך, תרבות, עזרה לזולת ולאוכלוסיות נזקקות וכיוצ"ב.

לדוגמא, כאשר אדם מחליט להקדיש בית בבעלותו לטובת בני נוער או בעלי חיים שנמצאים בסיכון, או להקים קרן לחלוקת מלגות לתלמידים מצטיינים.

בשונה מההקדש הפרטי, ההקדש הציבורי טעון רישום אצל רשם ההקדשות הציבוריים.

סעיף 26 לחוק הנאמנות קובע שנאמן של הקדש ציבורי חייב להודיע לרשם ההקדשות הציבוריים תוך שלושה חודשים מהיום שבו הוא היה לנאמן על עצם קיום ההקדש הציבורי ועל הפרטים הבאים:

שמו ומענו של יוצר ההקדש, מועד תחילת ההקדש, מטרותיו, נכסיו, שמו ומענו של כל נאמן, ופרטים אחרים שקבע שר המשפטים, ולצרף להודעה על קיום הקדש ציבורי העתק מכתב ההקדש.

ההקדש ופרטיו יירשמו על ידי הרשם בפנקס ההקדשות הציבוריים, שפתוח לעיון הציבור בהתאם להוראות חוק חופש המידע.

על הנאמן על ההקדש הציבורי למסור לרשם ההקדשות דו"חות שנתיים ומידע על ענייני ההקדש, כאמור בסעיף 29 לחוק, כשבמקביל הוא פטור מלמסור אותם לנהנים. כמו כן, נהנה של הקדש ציבורי יכול לשמש כנאמן שלו.

היתרון של ההקדש הציבורי מתבטא באפשרות של יוצר ההקדש להבטיח את ניהול ההקדש בהתאם למטרה לו הוא יועד לאורך זמן רב ולרבות לאחר מותו, וכן להנציח את שמו או שמות של קרובים לו באמצעות ההקדש.

כיצד יוצרים הקדש?

יצירת ההקדש נעשית על ידי המקדיש או על ידי בית המשפט, להבדיל מנאמנות רגילה אשר נוצרת לפי חוק או לפי חוזה עם הנאמן.

יצירת הקדש על ידי המקדיש

על המקדיש ליצור את ההקדש באמצעות מסמך בכתב, שמכונה כתב הקדש, במסגרתו עליו להביע את כוונתו ליצור הקדש וכן לקבוע את מטרותיו, נכסיו, ותנאיו. כך קובע סעיף 17(א) לחוק הנאמנות.

את כתב ההקדש ניתן ליצור באמצעות אחד מהמסמכים הבאים:

• כתב חתום בידי יוצר ההקדש בפני נוטריון.
• צוואה של יוצר ההקדש, למעט צוואה בעל-פה.
• הוראת תשלום לענין סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. מדובר בהוראה שעוסקת בקביעת המוטבים של ביטוח חיים או מוטבים של קרן פנסיה במקרה של פטירת העמית, וניתן לנסח אותה באופן שיוצר הקדש לפיה.

כלומר, במידה ויוצר ההקדש מעוניין שההקדש וייעוד הנכסים שלו יתבצע עוד בחייו, עליו ליצור אותו באמצעות כתב חתום על ידו בפני נוטריון ואילו במידה והוא מעוניין שהוא יתבצע לאחר מותו, עליו ליצור אותו באמצעות צוואה שאינה צוואה בעל פה או באמצעות הוראת תשלום לפי סעיף 147 לחוק הירושה.

בהתאם לסעיף 18 לחוק יוצר ההקדש וצד שלישי רשאים בכל עת להוסיף נכסים לנכסי ההקדש. אולם, לאחר תחילת ההקדש אין יוצרו רשאי לשנות את תנאיו, לגרוע מנכסיו או לבטלו, אלא אם הוא שמר לעצמו זכות לכך בכתב ההקדש, או שהוא קיבל לשם כך את הסכמת הנהנים, או את אישור בית המשפט המחוזי.

יחד עם זאת, אין בהוראות הללו כדי לגרוע מזכותו של היוצר לחזור בו מיצירת ההקדש לפני תחילתו, מדיני ביטול צוואה או מדיני ביטול או שינוי של הוראה לענין סעיף 147 לחוק הירושה.

סעיף 23 לחוק אף קובע שבית המשפט רשאי לשנות או לבטל הוראה של כתב ההקדש מטעמים שיוצר ההקדש הביא לפניו או משום שהוא ראה שחל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן ושהדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש.

יתרה מכך, בית המשפט אף רשאי לבטל את ההקדש כולו, אם הוא ראה שמטרותיו הושגו או שאינן ניתנות להגשמה.

יצירת הקדש על ידי בית המשפט

בית המשפט המחוזי יכול ליצור הקדש במידה שנמצאו נכסים המשמשים הקדש, אלא שאין על כך כתב הקדש. במקרה כזה, רשאי בית המשפט להצהיר על קיום הקדש ולהגדיר את מטרותיו, נכסיו, תנאיו ותחילתו. כך קובע סעיף 17(ג) לחוק.

הנאמן של ההקדש

תפקיד הנאמן של ההקדש הנו לנהל את נכס ההקדש לטובת הנהנים והמטרה לה הוא יועד. תחילתו של הקדש מתבצעת עם העברת השליטה בנכסי ההקדש לידי הנאמן, כאמור בסעיף 17(ב) לחוק הנאמנות.

אופן מינוי הנאמן של ההקדש מוסדר בסעיף 21 לחוק. הנאמן יכול להיות יחיד, בתנאי שאינו קטין או פסול דין או פושט רגל, או תאגיד, בתנאי שלא ניתן לגביו צו פירוק. כמו כן, וכפי שכבר צויין לעיל, נהנה של הקדש פרטי אינו יכול להיות נאמן שלו, אלא אם כן הדבר הותר בכתב ההקדש.

את הנאמן יש למנות במסגרת כתב ההקדש או לפי הוראותיו. במידה ולא מונה נאמן כאמור, או במידה והנאמן אינו מסוגל למלא את תפקידו או שהוא לא התחיל או חדל מלמלאו, רשאי בית המשפט למנות נאמן וזאת לתקופה ובתנאים שייראו לו.

מאחר ומדובר במינוי חד צדדי, יש לקבל את הסכמת הנאמן לשם כך ולא ניתן למנות אדם ללא הסכמתו.

פקיעת כהונתו הנאמן של ההקדש מוסדרת בסעיף 22 לחוק. סעיף זה קובע שהנאמן רשאי להתפטר באמצעות שיגור הודעת התפטרות בכתב למי שרשאי למנות נאמן לאותו הקדש וכשישנם מספר נאמנים, לנאמנים האחרים.

עם זאת, נאמן שהתמנה בידי בית המשפט או שהיה נאמן יחיד, יכול להתפטר רק בכפוף לאישור בית המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור.

כמו כן, וכפי שכבר צוין לעיל, בית המשפט גם רשאי לפטר את הנאמן במידה שהוא לא מילא את תפקידו כראוי או שבמידה שהוא סיבה אחרת לפיטוריו. לפיכך, אם למשל נהנה כלשהו סבור שיש לפטר את הנאמן, הוא רשאי להגיש בקשה לפיטוריו בפני בית המשפט.

סמכויות הפיקוח על הנאמן

על מנת להבטיח שההקדש ינוהל כיאות על ידי הנאמן ובאופן שיגשים את מטרתו כראוי לטובת הנהנים שלו, מקנה חוק הנאמנות סמכויות פיקוח והתערבות נרחבות למדינה לגבי פעילות הנאמן.

הוראות אלו מפורטות יותר מאשר ההוראות לגבי הנאמנות הרגילה שאינה הקדש וזאת מסיבות שונות, ולרבות מאחר שלעתים קרובות יוצר ההקדש כבר אינו בחיים כך שהוא אינו יכול לפקח בעצמו על הנאמן.

בנוסף, כאשר מדובר בהקדש פרטי שיש לו נהנים רבים, או כשמדובר בהקדש ציבורי, לציבור הנהנים הרחב יש פחות תמריץ לפקח על הנאמן ועל כן נדרשת במקרה כזה יתר מעורבות ופיקוח חיצוניים.

בהתאם לכך, קובע סעיף 19 לחוק שבית המשפט המחוזי רשאי לתת לנאמן בכל עת הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול היעיל של ההקדש.

בית המשפט גם רשאי, אף בסטיה מכתב ההקדש, להתיר לנאמן את השימוש בנכסי ההקדש לסיפוק הצרכים החיוניים של נהנה או של התלויים בו.

בנוסף, וכפי שכבר צויין לעיל, בית המשפט אף רשאי לפטר את הנאמן אם הוא לא מילא את תפקידו כראוי או שראה בית המשפט סיבה אחרת לפיטוריו, וזאת בהתאם לסעיף 22(ג) לחוק.

בנוסף, כאשר מדובר בהקדש ציבורי, מקנה סעיף 30 לחוק לרשם ההקדשות הציבוריות את הסמכות לחקור בענייני ההקדש כאשר קיים יסוד סביר לחשש שלא קויימה הוראה מהוראות חוק הנאמנות או מהוראות כתב ההקדש לגבי אותו הקדש, או שפרטים או מסמכים שנמסרו לרשם אינם מלאים או אינם נכונים, וזאת מיוזמתו של הרשם או לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה.

במקרה כזה יהיו לרשם הסמכויות שישנן לפי סעיפים 9 עד 11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968.

קראו עוד בנושא: כל מה שחשוב לדעת על ניהול עיזבון