הפרת הוראות הסכם ממון עלתה לאישה הרבה כסף!

האשה סירבה לפנות את הדירה ואף הגישה תביעה לביטול ההסכם בפני בית המשפט, שנדחתה ביום 26.11.2018.

הבעל, מצידו, הגיש תביעה לפינוי האשה מהדירה, שהתקבלה ביום 30.1.2019 ולמרות כל זאת, המשיכה האשה לסרב לפנות את הדירה.

לפיכך, ביום 7.2.2019 הגיש הבעל גם תביעה כספית כנגד האשה, לקבלת הפיצוי הכספי בגין האיחור בפינוי, בסך של כ-296,000 ש"ח ₪, עקב הפרת הסכם הממון ואי פינוי הדירה.

בכתב הגנתה טענה האשה שלל טענות. בין היתר, טענה האשה שמימוש סנקציית הפיצוי לפי ההסכם, שולל את זכות היסוד שלה לפנות לערכאות ולערער על דחיית תביעתה לביטול ההסכם וכי על מנת לקבל את הפיצוי הכספי, על הבעל קודם לכן להגיש נגדה תביעה לסילוק יד, לקבל פסק דין לטובתו וכך שרק ממועד פסק דין זה יש לספור את תקופת האיחור בפינוי.

עוד טענה האשה שההסכם הנו הסכם דורסני וכי הוא לא הותיר לה זמן סביר ואמצעים למציאת דיור חלופי.

בפסק הדין אשר ניתן ביום 8.7.2019, דחה בית המשפט את כל טענות האשה.

לגבי הטענה לפיה מימוש סנקצית הפינוי שוללת את זכות היסוד שלה לערער על דחיית תביעתה לביטול ההסכם, קבע בית המשפט כי פניה בתובענה לביטול הסכם אינה משעה, ללא עיכוב ביצוע, את החובה לקיים את פסק הדין וגם הגשת ערעור או בקשת פסלות אינה מונעת את המשך ההליך, כך נקבע בהליך ע"א 46/12 אסייג נ' אדרת.

לפיכך לא יתכן שצד להסכם ישעה אוטומטית את תניות ההסכם, רק כי הוא עתר לביטולו, קל וחומר כאשר אותו צד כשל כבר בערכאה הראשונה.

צד שמתקשר בהסכם צריך לקחת בחשבון שהוא יחוייב במלוא ביצוע תניותיו אם תיכשל תביעתו, כפי שקרה במקרה דנן.

זכות הגישה לערכאות בעתירה לביטול פסק דין, אין משמעה שפסק הדין אינו בטל עד אשר ואם יבוטל, ואין בה, ללא עיכוב ביצוע, משום הפטר מתניות ההסכם.

מי שאינו מציית להסכם, משליך יהבו על ביטול ההסכם ונכשל, נוטל סיכון שתניית הפיצוי תופעל נגדו. הדברים הללו אמורים במיוחד לגבי הסכמי ממון שסיכויי ביטולם קלושים ונדירים.

לגבי הטענה לפיה על מנת לקבל את הפיצוי הכספי, על הבעל היה תחילה להגיש נגדה תביעה לסילוק יד ולזכות בה, קבע בית המשפט שהמדובר בטענה מקוממת.

לפי עמדת בית המשפט לענייני משפחה הדין הישראלי מכיר שפע סיבות לחיובו של אדם לפנות נכס, כגון תום רשות, תום שכירות, אי תשלום דמי שכירות או חכירה, וכן מכוחו של חוזה ו/או פסק דין.

בכל המקרים הללו נלמד הצורך בפינוי ללא צורך בהליך אכיפה, קרי, ללא צורך בפסק דין לסילוק יד. הליך של סילוק יד נדרש כלפי מי שאינו נוהג על-פי הדין ומסרב לפנות.

אולם, האשה מבקשת כעת להפוך את היוצרות, ולטעון שמי שמפר פסק דין או חוזה, מותר לו לפי הדין שלא לקיים התחייבויותיו שבחוזה וזאת עד אשר יסתיים הליך סילוק היד נגדו.

הדין הישראלי מכיר שפע חוזים שצופים את אפשרות הסרבנות לקיים חוזה. דרך נפוצה לטפל בכך היא על ידי קביעת סנקציה כספית מוסכמת לסרבנות פינוי, כפי שנעשה במקרה דנן, וזאת בתקווה שדי באיום הסנקציה כדי להפוך את הסרבנות לבלתי כדאית.

מכאן עולה שיש לדחות את הטענה לפיה כדי לאכוף את הסנקציה הכספית, על התובע קודם לכן לנקוט בהליך של סילוק יד ולהצליח בו.

בנוסף קבע בית המשפט כי בניגוד לטענות האישה, ההסכם הותיר לה זמן סביר למציאת דיור חלופי וגם אמצעים לעשות זאת, מאחר והיא קיבלה דמי מזונות מכובדים וגם כ-2 מיליון ש"ח. כמו כן, לא ניתן שוב להעלות בהליך הנוכחי טיעונים כנגד ההסכם, שכבר נדחו על ידו בפסק הדין שדחה את תביעת ביטול ההסכם שלה.

כתוצאה מכך חוייבה האשה, אשר כאמור סירבה כבר במשך שנתיים לפנות את הדירה, לשלם לבעל תוך שבועיים את מלוא הפיצוי המוסכם, בסך של כ-296,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 11.8.2017 ועד למועד התשלום בפועל וכן לשלם את הוצאות הבעל בסך של 20,000 ₪.

עוד בנושא: הסכם ממון שלא אושר כדין, מה תוקפו?