הדרך לקביעת הסדרי ראיה

כיצד נקבעים הסדרי ראיה?

קיימות שתי דרכים לקביעת משמורת הילדים והסדרי הראיה: במסגרת הסכמת ההורים, או על פי החלטה שיפוטית של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני אשר בפניהם נדון עניין זה.

קביעת הסדרי הראיה בהסכמת ההורים

כאשר מדובר בהסדרי ראיה הנקבעים בהסכמה בין ההורים, שהינה כמובן הדרך העדיפה מבין השתיים, הדבר נעשה בדרך כלל במסגרת הסכם הגירושין ביניהם, אשר מסדיר גם את יתר הסוגיות הנלוות לגירושין, כגון תשלומי המזונות, חלוקת הרכוש וכו.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי גם הסכמת ההורים לגבי משמורת הילדים והסדרי הראיה טעונה אישור בית המשפט / בית הדין הרבני, ואלו יאשרו אותו רק לאחר שהם וידאו שהינה לטובת הקטין, בהתאם לעקרון העל של דיני המשפחה בארץ בדבר טובת הילד.

קביעת הסדרי הראיה בהחלטה שיפוטית

כאשר ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה בעניין הסדרי הראיה, העניין יוכרע על ידי החלטה שיפוטית.

בעניין זה קיימת סמכות שיפוט מקבילה לדון בעניין הסדרי הראיה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, וזאת במקרה ובו תביעת המזונות נכרכה כדין בתביעת הגירושין שהוגשה בפניו, או במקרה ששני ההורים הסכימו כי בית הדין הרבני ידון בעניין זה .

סמכות השיפוט לדון בהסדרי ראיה מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה מכח סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, וכן מכח סעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.

סמכות השיפוט לדון בהסדרי ראיה כאשר הנושא נכרך כדין בתביעת הגירושין, מוקנית לבתי הדין הרבניים מכח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, תשי"ג-1953, וכאשר הדבר הוסכם בין הצדדים, מכח סעיף 9 לחוק זה.

גם כאשר מדובר בהסדרי ראיה הנקבעים על ידי בית המשפט / בית הדין, נהוג לקבוע זאת בהתאם לעקרון טובת הילד כמובן.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בילדים שעד גיל 6, נהוג לקבוע את האם כהורה המשמורן, וזאת בהתאם לחזקת הגיל הרך.

חזקה זו קובעת כי האם היא זו שתקבל משמורת פיזית יחידנית על הילד עד הגיעו לגיל 6 שנים, אלא אם כן ישנן סיבות מיוחדות, כגון בעיות קשות של מסוגלות הורית, בגינן עדיף שהילד יגדל אצל אביו.

במקרים בהם בית המשפט מתקשה לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן, הוא נוהג להיעזר בהמלצות חוות דעת מקצועיות שנערכות לגבי מידת המסוגלות ההורית של ההורים. לשם כך נהוג למנות פקידת סעד אשר עורכת ומגישה תסקיר סעד, המתייחס הן לעניין המשמורת והן לעניין הסדרי ראיה.

בנוסף, נהוג גם לשמוע את דעותיהם ורצונותיהם של הילדים עצמם לגבי ההורה שאצלו יעדיפו להתגורר לאחר הגירושין.

הסדרי הראיה המקובלים

כאמור לעיל, הסדרי הראיה צריכים להתייחס לימי חול, סופי שבוע, חגים וחופשות.

בדרך כלל מקובל לקבוע כי ההורה הלא משמורן יפגוש את הילדים פעם או פעמיים במהלך ימי החול של השבוע, בשעות אחר הצהריים, וכן בכל סוף שבוע שני.

תקופות החגים מחולקים שווה בשווה בין ההורים, כך שאם הילדים חגגו חג אחד עם האב, הם יחגגו את אותו חג בשנה שלאחר מכן עם האב וחוזר חלילה. לחילופין, מקובל לקבוע כי הילדים יחגגו חגים מסויימים עם האב, וחגים אחרים עם האם.

לגבי החופשים נהוג לחלקם שווה בשווה בין ההורים. בזמן החופש הגדול נהוג גם להאריך את משך הסדרי הראיה שאצל ההורה שאינו משמורן, מאחר והילדים אינם צריכים ללכת לבית הספר למחרת

כמו כן נהוג לקבוע הסדרי ראיה מורחבים באופן מדורג, לפי גילם של הילדים. כך, לדוגמא, לגבי הגילאים בין שנה לשלוש, נהוג לקבוע משכי ראיה קצרים יותר, ללא לינה אצל האב. לגבי גילאים בוגרים יותר, נהוג להאריך את משכי הראיה, ולכלול בהם לינה במידת האפשר וכו.

עוד נהוג לקבוע את הנקודות הבאות: מי מההורים ישא באחריות להסעת הילדים לצורך מימוש הסדרי הראיה, תחום רדיוס גיאוגראפי המונע מהורה המשמורן לעבור להתגורר מחוצה לו, כדי לא להכביד על הסדרי הראיה של ההורה השני, וכי נסיעות לחו"ל טעונות הסכמת שני ההורים.

בנוסף מקובל להשאיר להורים גמישות עתידית בכל הקשור למימוש הסדרי הראיה, וזאת בכפוף לאילוצי ההורים, צרכי הילדים, השפעת נסיבות חיצוניות ועוד.

עוד בנושא: קיום הסדרי שהיה באמצעות שיחת וידאו