ילדים בסבך הגירושין וניכור הורי

חוקרים מסכימים כי שני הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על הסתגלות ילדים לגירושין הם:

• רמת העימות המתמשך בין ההורים, הבאה לידי ביטוי במשך העימות ובעצמתו.
• יציבות והמשכיות הקשר של הילד עם שני הוריו.

מכאן, הורים המצליחים לסיים את הנישואין תוך שמירה על מילוי תפקידיהם ההוריים, הכוללים מעורבות של שניהם בטיפול בילדים, בחינוכם ובפעילותם בבית הספר ומחוצה לו, תוך כבוד הדדי ושמירת הילדים מחוץ לסכסוך, מגנים על הילדים מפני השלכות שליליות ארוכות טווח.

לעומתם, הורים הממשיכים במאבק חריף ובהתנצחויות משפטיות, משמרים את מקומם של הילדים בלב הסכסוך ופוגעים ביכולתם להסתגל לגירושין. בעוד שהילדים בכל מקרה עלולים לחוש שנטשו אותם או בגדו באמונם, המאבק המשפטי משמש כר פורה להתפתחות רגשות אלו ביתר שאת.

ילדים יגיבו באופן שונה לפרידת הוריהם. לעיתים קרובות ניתן לראות תגובות של עצב, כעס, שתיקה מרובה, הסתגרות בחדר, נסיגה התפתחותית (למשל, חזרה להרטבה), בעיית ביקור סדיר בבית הספר, נסיגה חברתית ועוד.

הילד עובר תהליך של אבל ועליו להתרגל למצב חדש, לא מוכר ומאיים. הוריו אמורים לסייע בידו לעבור תקופה משברית זו, אך גם עבורם מדובר בתקופה סוערת מאוד, שלעיתים אינה מאפשרת להם להיות פנויים רגשית לספק את צורכיהם הרגשיים של ילדיהם.

כתוצאה מכך, ניתן לראות מצבים שונים שבהם הילד הופך לכלי שרת בידי הוריו:

• כאשר הורים משתמשים בילד כ'דוור' כדי להעביר מסרים להורה האחר.
• כאשר הילד הופך ל'מרגל' עבור אחד ההורים ומתבקש להעביר דיווח על ההורה השני.
• כאשר הילד הופך ל"ילד הורי", שנאלץ לטפל בהורה הנתון במשבר רגשי ומתקשה לאסוף עצמו ולתפקד בצורה אחראית.
• כאשר מערבים את הילד בנושאים שאינו אמור לעסוק בהם (למשל בעניינים כספיים).
• כאשר ההורים מתחרים על זמנו של הילד ומאלצים אותו לבחור ביניהם.
• כאשר במקרים של סכסוך, ההורים נוטים לגייס את הילד לטובתם, ובמקרים חמורים יותר מסיתים אותו נגד ההורה השני.

כבר בשנת 1985 הגדיר פרופ' ריצ'רד גארדנר את סינדרום הניכור ההורי כהפרעה שהביטוי העיקרי שלה נמצא בגינוי או בהתנכרות מצדו של ילד כלפי אחד מהוריו, ללא כל צידוק לכך.

הניכור מתגלה בעיקר כלפי הורה שאינו המשמורן. ההנחה היא שמופעלים על הילד אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המנוכר וגורמים לו לפתח תלות בהורה המנכר. כך, בפועל, רצון הילד הופך להיות תוצר מעוות של ההשפעות שלהן הוא נתון מצד ההורה המנכר.

לדברי גרדנר, בתסמונת זו הילד עסוק באופן כפייתי בגינוי ההורה השנוא והמנוכר ובהאשמות כלפיו. ניסיונות התקרבות של ההורה השנוא נתקלים בתגובות בוטות מאוד של הילד וניתן לראות פיצול אצל הילד ברגשותיו כלפי הוריו. אחד ההורים הופך להיות טוב באופן מוחלט והשני הופך לרע באופן מוחלט.

פעמים רבות נראה כי טענותיו של הילד עשויות להיות רדודות, לא מותאמות לגילו ולעתים אף דומות לדקלום של דברי ההורה השני. באופן כזה, ניכור מאחד ההורים עלול לפגוע בבריאותו הנפשית של הילד.

גרדנר הגדיר דרגות חומרה שונות של תסמונת ניכור הורי:

• דרגת חומרה קלה היכולה להתבטא בכעסים חולפים
• דרגת חומרה בינונית דרגת חומרה גבוהה, הבאה לידי ביטוי בסרבנות קשר.

עמדתו של גרדנר היא שכאשר מדובר במקרים חמורים של תסמונת ניכור הורי, יש להוציא את הילד ממשמורת ההורה המשמורן ולהעבירו למשמורת ההורה המסורב.

בפרקטיקה הטיפולית המקובלת היום, יש דעות השונות מאלה של גרדנר, אך מוסכם כי סרבנות קשר מהווה אתגר טיפולי. ישנם טיפולים המתמקדים במצבו הנפשי של הילד, באופיו, ביחסי האובייקט שלו, בתפקודו, שאמור להיות בהתאם למצופה מגילו, בצרכיו ההתפתחותיים, בנטיותיו, בקשיים רגשיים המאפיינים אותו ועוד.

ההנחה היא כי השנאה כלפי ההורה המסורב נחווית כהתרחשות תוך-נפשית הקשורה לייצוגי אובייקט פנימיים, שמתעוררת כתוצאה מתהליך עיבוד של האבל של הילד על התפרקות המשפחה, על הנטישה ועל האבדן.

גישה זו גורסת כי הילד עסוק בהמרה של עצב וחוסר אונים בשנאה, שהיא רגש מלא כוח. גם אם קיים ברקע הורה מסית, הילד נעזר בשנאה בעיקר כהגנה, כדי למנוע מעצמו כאב נפשי וצער.

במצב המורכב שבו בית המשפט לענייני משפחה נדרש לקבל החלטות הלוקחות בחשבון את טובת הילד העלול לסבול (עם הוריו) מניכור הורי, ולאור חוסר ההסכמה בין אנשי מקצוע על הטיפול המתאים במצב מאתגר זה, אין מנוס אלא להשתמש בבדיקה מקצועית מקיפה ככל הניתן, בשילוב אנשי מקצוע שונים מתחום בריאות הנפש כדי לתהות על כל מקרה לגופו, באופן מעמיק ומקצועי.

בדיקה כזו יכולה להתוות המלצה לטיפול מתאים ולתנאי הטיפול.

כמומחים מטעם בית המשפט אנו מגלים כי גם ההליך המשפטי עצמו מושפע מהניכור ההורי. במקרים אלו ההורים נאבקים זה מול זה באופן אגרסיבי או אובססיבי, ומתישים את בית המשפט וזה את זה בפניות חוזרות, בבקשות אין סופיות לבדיקות נוספות ועוד.

במקרים אלו, אנו מתרשמים כי רק עמדה ברורה ועיקשת מצד בית המשפט על אופן הטיפול הנדרש, גם אם הטיפול הוא זמני ונועד להעמיק את ההבנה, מסייעת להפחתת העצמות.

בהקשר זה, מאחר שמדובר בתקופה ובתופעה סוערות מאוד ומציפות מבחינה רגשית, לרוב אנו ממליצים להפנות גם את ההורים לליווי מקצועי.

המטרה היא לסייע להורים לעבד את תהליך הפרידה ולהעניק תמיכה רגשית הולמת לילדיהם ואף להשיב את הקונפליקט למגרש הרגשי (ולא המשפטי), שלשם הוא שייך מלכתחילה.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!