בוררות לפתרון סכסוכים במשפחה

הבורר הנו בדרך כלל איש מקצוע הבקיא בנושא הסכסוך. הוא איננו חייב להיות עורך דין אולם ברוב המקרים הנו כזה וגם מומלץ שיהיה כזה, במיוחד כאשר הוא נדרש להכריע בסוגיות בעלות אופי משפטי מובהק.

הליך הבוררות מתנהל כמעט כמו כל הליך משפטי רגיל, באופן לפיו גם הוא כולל שלבים של הגשת כתבי טענות, תצהירים, ניהול הליך הוכחות והגשת סיכומים. יחד עם זאת, ההליך מתנהל באופן מהיר ויעיל בהרבה, כאשר לבורר ישנה גמישות גדולה יותר בכל הקשור לאופן ניהול ההליך וזאת במיוחד במידה והוא פטור מסדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבית המשפט לענייני משפחה לדוגמא.

הליך הבוררות מסתיים בפסק בוררות. ניתן לאשר את פסק הבוררות באמצעות בית המשפט ולהקנות לו תוקף מחייב כשל פסק דין לכל דבר ועניין פרט לערעור, ולרבות לגבי אפשרות אכיפתו באמצעות ההוצאה לפועל.

בעבר לא ניתן היה לערער על פסק הבוררות והדרך היחידה לתקוף אותו היתה באמצעות הגשת בקשה לביטולו, כולו או חלקו, או להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר וזאת בהתאם לעילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

המדובר בעילות בעלות אופי טכני, כגון חריגה מסמכות הבורר או אי מתן הכרעה / נימוקים בנושאים שנמסרו להכרעת הבורר וזאת להבדיל מעילות החולקות על שיקול דעתו המהותי של הבורר.

יתרה מכך: בהתאם לסעיף 26 (ב) לחוק, גם אם התקיימה אחת העילות לביטול פסק הבורר על פי סעיף 24 לחוק, בית המשפט יכול לדחות את הבקשה לביטולו במידה והוא סבר שלא נגרם עיוות דין עקב אותה עילה.

אולם, במסגרת תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, אשר נכנס לתוקף בסוף 2008, הורחבו האפשרויות לתקיפת פסק הבורר, כך שכעת ניתן לבחור באחת מבין האפשרויות הבאות:

• בקשה לביטול פסק בוררות, בהתאם לעילות שבסעיף 24 לחוק.
• הסכמה לפיה ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות בפני בורר, בהתאם לסעיף 21א לחוק.
• הסכמה לפיה ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות ברשות בית משפט אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין, בהתאם לאמור בסעיף 29ב. לחוק. ערעור כאמור יידון בפני שופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור בפני בית המשפט.

כאמור, הליך הבוררות הינו הליך מהיר ויעיל להכרעה בסכסוך שעל הפרק. מאחר והמדובר בהליך מהיר, המשמעות של כך איננה מתבטאת רק בחיסכון בזמן, אלא גם בחיסכון בכספים ואנרגיות נפשיות.

כאשר דנים בשאלה איזה מבין סכסוכי המשפחה מתאימים להליך בוררות, יש להבדיל בין סכסוכים שעוסקים בקביעת סטטוס ומעמד אישי, כגון מתן גט וקביעת אבהות, אשר בהם רק בית המשפט מוסמך להכריע, ולא ניתן למסרם להכרעה במסגרת בוררות, לבין סכסוכים שאינם עוסקים בקביעת סטטוס, כגון חלוקת רכוש, תשלומי מזונות, סכסוכי יורשים וכדומה, שאותן ניתן למסור להכרעת הבורר.

כמו כן הליך הבוררות מתאים במיוחד לצורך ישוב סכסוכים משפחתיים עסקיים, אשר מצריכים הכרעה מהירה, מקצועית ומנומקת בסוגיות משפטיות / כלכליות מובהקות, וזאת על ידי גורם מומחה ובר סמכא בנושא הסכסוך.

ההליך גם מתאים במקרה בו הצדדים מעוניינים להגיע להכרעה מהירה מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם היחסים האישיים ביניהם הינם כה קשים עד אשר, למרבה הצער, הליך הגישור אשר מצריך הידברות ישירה ביניהם הופך לבלתי רלוונטי מבחינתם.

הליך הבוררות נפתח בחתימה על הסכם בוררות, במקרה ואין עדיין כזה בין הצדדים, ובבחירת הבורר המתאים לניהול ההליך. במידה והצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה ביניהם בדבר זהות הבורר, הם יכולים למסור את ההכרעה בעניין זה לגורם שלישי כגון יו"ר לשכת עורכי הדין.

לאחר מכן ההליך מתנהל בדומה לאופן ניהול ההליכים בבית המשפט כפי שצויין לעיל. בהתאם לכך, ההליך כולל בעיקרו כתבי טענות, תצהירים, ניהול הליך הוכחות והגשת סיכומים.

עם מתן פסק הבורר ניתן כאמור לאשרו בפני בית המשפט, על מנת לתת לו תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין ולרבות לצורך אכיפתו בהוצאה לפועל, אך למעט לגבי ערעור, כאמור בסעיף 23 לחוק הבוררות. זאת, בכפוף לאפשרות הצדדים להסכים ביניהם על מתן האפשרות לערער על פסק הבורר בפני בית המשפט, בהתאם לסעיף 29ב לחוק כפי שצויין לעיל.

באופן כללי, בית המשפט המוסמך לדון בהליכי בוררות, לרבות לצורך אישור פסקי הבוררות, הנו בית המשפט המחוזי וזאת בהתאם לסעיף 1 לחוק הבוררות.

יחד עם זאת, סעיף 79ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי בהסכמת הצדדים להעביר ענין שלפניו לבוררות, ובמקרה כזה הסמכות על פי חוק זה תהיה נתונה לאותו בית משפט שהעביר את העניין לבוררות.

כאשר מדובר בהליך בוררות בשל סכסוך משפחתי סעיף 1 לצו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), התשנ"ו 1996 קובע כי: "התובענות המוגשות לבית המשפט לפי חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, שנושאן ענייני משפחה כמשמעותם בחוק, יידונו בבית המשפט לענייני משפחה".

מכאן נובע כי בית המשפט לענייני משפחה הינו בית המשפט המוסמך לדון בכל הקשור לבוררויות שדנות ועסקות בדיני משפחה וזאת כמשמעותם בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.

סעיף 1(2) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה מגדיר ענייני משפחה כך: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".

כלומר, על מנת שתביעה אזרחית היה תחת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, עליה לקיים שני תנאים מצטברים: המדובר בתביעה בין אדם לבין בן משפחתו ואשר עילתה הינו סכסוך בתוך המשפחה.

כאשר מדובר בתיקים משפחתיים כגון תיקי ירושה, מחלוקת בענייני מזונות, חלוקת רכוש וכדומה, אין ספק כי המדובר בנושאים שעילתם סכסוך בתוך המשפחה, אשר הסמכות הבלעדית בעניינם, לרבות לצורך אישור פסק הבוררות, מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

אולם כאשר המדובר בסכסוך משפחתי-עסקי לא פעם מתעוררת השאלה עד כמה סכסוך כזה הינו אכן בעל אופי משפחתי, להבדיל מכל סכסוך עסקי אחר אשר צריך להיות נדון בית המשפט המחוזי.

כך לדוגמא, במסגרת הליך רע"א 6558/99 נחום חבס ואח' נ' דין חבס קבע בית המשפט העליון כי אמת המידה לצורך קביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה, הנה האם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, בהתאם לנסיבות המקרה.

בפסק הדין נקבע כי די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה.

גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר נועדה לרכז בבית משפט אחד את הסכסוך המשפחתי על כל היבטיו, תוך ניסיון לפתור אותו בכלים המיוחדים שהוענקו לבית המשפט לענייני משפחה. אולם אין כל צידוק בריכוז זה אם האופי המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית.

במצב דברים זה לא נדרשת מומחיותו של בית המשפט למשפחה. נהפוך הוא: מן הראוי הוא שהסכסוך בין בני המשפחה יפתר באופן בו נפתרו סכסוכים אזרחיים בדרך כלל, כלומר בבתי המשפט האזרחיים המתמחים בכך.

כך למשל כאשר התובענה האזרחית מבוססת על החלטות של אסיפת בעלי המניות בחברה או הדירקטוריון שלה, בית המשפט המקצועי המוסמך לדון בתובענה הוא בית המשפט המחוזי.

שכן, בית המשפט לענייני משפחה אינו מתמחה בדיני חברות. עם זאת יש צידוק להכיר בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה זו, אם הסכסוך בתוך המשפחה של בעלי המניות או הדירקטורים תרם תרומה משמעותית לקבלתן של ההחלטות המונחות ביסוד תובענה זו.

על מנת להחליט האם אופיו המשפחתי של הסכסוך תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים, תוך בחינת השאלה האם לגורמים המשפחתיים הייתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה.

בעניין זה ניתן לסמוך על מספר הנחות עובדתיות המשקפות את מציאות החיים. כך למשל ניתן להניח כי ככל שיחסי המשפחה הם קרובים יותר, כגון בני זוג, כך השפעתם על גיבושה של התובענה היא גדולה יותר.

לעומת זאת, ככל שמספרם של גורמים חוץ משפחתיים הוא רב יותר כך קטנה תרומת יחסי המשפחה לגיבוש עילת התביעה. כמו כן, אם בין בני המשפחה קיימים קשרים עסקיים שונים ורק באחד מהם התגלה סכסוך בעוד שהאחרים מתנהלים כסדרם, יש להניח כי השפעת הקשר המשפחתי על התובענה שבה התגלה הסכסוך אינה משמעותית.

במידה וההנחות העובדתיות מובילות כולן למסקנה אחת, אין קושי להכריע בעניין זה. אולם, במידה וההנחות העובדתיות מובילות למסקנות שונות אזי יצטרך בית המשפט לאזן ביניהן.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!