האם בגידת אשה יכולה לשלול כוונת שיתוף בדירת מגורים? בג"צ 9780/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול...
האם בגידת אשה יכולה לשלול כוונת שיתוף בדירת מגורים?
ייעוץ ראשוני חינם בטלפון: 072-3360526

חיפוש ייעוץ משפטי מהיר
הניסיון המקצועי והוותק שלנו בדיני המשפחה עומדים לרשותך: פנו אלינו
עורך דין מקצועי לדיני משפחה
הניסיון המקצועי והוותק שלנו בדיני המשפחה עומדים לרשותך: פנו אלינו

האם בגידת אשה יכולה לשלול כוונת שיתוף בדירת מגורים?

      20/11/2018 14:51

במסגרת פסק דין אשר ניתן ביום 18.11.2018 בבג"צ 9780/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול אישר בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, פסק דין של בית הדין הרבני הגדול אשר קבע שאשה שבגדה בבעלה איננה זכאית לקבל מחצית מדירת המגורים אשר רשומה פורמלית על שם בעלה בלבד, ואשר בה היא התגוררה עמו במשך כל שנות נישואיהם וזאת משום שלא הוכחה קיומה של כוונת שיתוף מצד הבעל כלפי האשה.

פסק הדין של בג"צ ניתן בדעת רוב של השופטים מינץ ושטיין, כנגד דעת המיעוט של השופט עמית. יחד עם זאת, יש לשים לב היטב לנימוקי פסק הדין של בג"צ.

השופט עמית סבר שיש לבטל את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, מאחר שהוא חרג מסמכותו, בכך שהוא למעשה השתית את קביעתו לפיה האשה אינה זכאית לזכויות בבית המגורים בעיקר על בגידתה של האשה, וזאת תוך שהוא מושפע מהדין הדתי, בשעה שהוא מחוייב לפסוק לפי הדין האזרחי, לפיו מעשה בגידה של אחד מבני הזוג אינו שולל בהכרח קיומה של כוונת שיתוף.

לעומת זאת, השופט מינץ, אליו הצטרף גם השופט שטיין, סבר כי הגם שבית הדין הרבני התייחס בפסק דינו לסוגיית בגידת האשה כמעשה ששולל כוונת שיתוף מצד הבעל, אזי הדברים נאמרו בשולי פסק דינו בלבד, כך שבפועל פסק הדין ביסס את מסקנתו לפיה האשה אינה זכאית לזכויות בבית המגורים על בסיס קביעות עובדתיות לפיהן לא הוכח שיתוף בבית המגורים ולא על סמך בגידת האשה ובמנותק ממנה.

כלומר, לדעתם פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול לא החיל את הדין הדתי על המקרה דנן ועל כן הוא לא חרג מסמכותו.

לכאורה, ובניגוד אולי לרושם שנוצר בציבור לפיו בג"צ אימץ את עמדת הדין הדתי לגבי מעשה בגידה של אשה, על פניו נראה שלא כך נעשה על ידו.

בנוסף, למקרא פסק הדין של בג"צ עולה שהוא לא מבדיל בין בגידת אשה לבגידת בעל, כך שהוא אינו מפלה לרעה אשה שבגדה לעומת גבר שבגד לעניין שלילת כוונת שיתוף בנכס.

יחד עם זאת, אין אולי להתעלם מהעובדה לפיה השופטים שטיין ומינץ נחשבים לשופטים שמרניים שמגיעים מהמגזר הדתי-לאומי, ואשר מונו לאחרונה לתפקידם בביהמ"ש העליון הודות למאמציה הבלתי נלאים של שרת המשפטים איילת שקד לשנות מהיסוד את פניו של ביהמ"ש העליון.

יתכן שעובדה זו גם השפיעה על חוות דעתם ולו באופן סמוי לכאורה.

רקע כללי

כידוע, בארץ קיימות שתי מערכות שיפוט מקבילות אשר מוסמכות לדון בסוגיות הכרוכות בגירושין בין בני זוג יהודיים: מערכת בתי המשפט לענייני משפחה ומערכת בתי הדין הרבניים.

אמנם, בית הדין הרבני הינו בעל סמכות השיפוט הייחודית לדון בעניין הגירושין ומתן הגט, אולם לשתי הערכאות הללו יש סמכויות מקבילות לדון ביתר סוגיות הנלוות לגירושין, כגון חלוקת רכוש, מזונות, משמורת ילדים והסדרי ראיה, דבר שלא פעם מביא אותן לגיבוש עמדות סותרות ומנוגדות זו לזו, במיוחד בסוגיות שנוגעות לזכויות האשה.

שכן, בעוד שבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בהתאם לדין האזרחי-חילוני, שנחשב כדין מודרני-ליברלי הדוגל במתן שיוויון זכויות לאשה, בתי הדין הרבניים פוסקים בדרך כלל בהתאם לדין המשפט העברי וההלכה היהודית, אשר נחשב לדין מיושן ושמרן מאד, שלרוב גם מפלה את האשה לרעה ביחס לגבר.

אחד ההיבטים הבולטים בו עמדות הערכאות הללו נוגדות זו את זו הנו בהתייחס לסוגיית מעשה הבגידה בין בני זוג.

בעוד שבתי המשפט לענייני משפחה והדין האזרחי אינם מייחסים משמעות למעשה בגידה וממילא אינם מבדילים ואינם מפלים בין בעל בוגד לאשה בוגדת, בתי הדין הרבניים והדין הדתי מייחסים חשיבות רבה למעשה הבגידה, תוך שהם מפלים בבירור את האשה הבוגדת ביחס לגבר הבוגד, בעיקר בהתייחס למעשה הבגידה כעילה לכפיית גירושין על האשה, אובדן זכותה לקבלת מזונות, ושלילת זכותה לחלוקת רכוש שיוויונית בינה לבין בעלה בהתאם להלכת השיתוף בנכסים של הדין האזרחי.

יחד עם זאת, במסגרת הלכת בבלי הוותיקה, אשר ניתנה לפני למעלה מ-25 שנה בבג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול קבע ביהמ"ש העליון במפורש כי ענייני הרכוש בין בני הזוג אינם חלק מענייני הנישואין והגירושין שעליהם חל הדין הדתי, ועל כן בתי הדין הרבניים מחוייבים לפסוק בענייני חלוקת הרכוש בהתאם לדין האזרחי, שכולל את חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ופסיקת בית המשפט העליון, לרבות בכל הקשור להלכת השיתוף בנכסים ולא בהתאם לדין הדתי וההלכה היהודית, אשר אינם מכירים בהלכת השיתוף בנכסים.

נסיבות ההליך המשפטי במקרה דנן

התיק במקרה דנן עסק בבני זוג שנישאו שנת 1982 ולהם שלושה ילדים בגירים. כעבור למעלה מ-30 שנות נישואין, בשנת 2013, הגיש הבעל תביעת גירושין נגד האשה בפני בית הדין הרבני האזורי, שבה הוא כרך גם את ענייני חלוקת הרכוש ביניהם.

עילות הגירושין של הבעל טענו כי האשה הינה אשה מורדת שאינה מקיימת יחסי אישות מזה מספר שנים, אשה נואפת מזה מספר חודשים ואשה שאינה דואגת לניקיון, ארוחות ואיחוד המשפחה.

עניין הגט והגירושין של בני הזוג הוסדר יחסית במהרה, תוך שהוסכם ביניהם שלא תהיה לו השלכה על נושא חלוקת הרכוש, אשר ידון בהתאם לחוק ולפסיקה האזרחיים.

במסגרת סוגיית חלוקת הרכוש הוסכם בין הצדדים שנכסים שהיו שייכים לבעל לפני הנישואין יהיו שייכים לו בלבד, ואילו נכסים שנרכשו על ידם במשותף במהלך הנישואין שלהם יחולקו ביניהם שווה בשווה.

יחד עם זאת, בין הצדדים התעוררה מחלוקת לגבי חלוקת הזכויות בבית המגורים שלהם. מדובר בבית שנבנה בעסקת קומבינציה לאחר הנישואין, על מגרש שהיה שייך לבעל בלבד לפני הנישואין, ואשר בו התגוררו יחדיו בני הזוג במשך למעלה מ-20 שנה עד לגירושיהם.

פורמלית, בית המגורים, שנבנה כאמור לאחר הנישואים, נרשם בטאבו על שם הבעל בלבד, כך שלכאורה הוא היה שייך רק לו, וזאת בהתאם להסדר איזון המשאבים שקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, אשר חל גם על בני הזוג במקרה דנן.

חוק זה חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974 ועל כן הוא חל גם על בני הזוג הללו, אשר כאמור נישאו בשנת 1982.

אולם, פסיקת ביהמ"ש העליון הכירה בכך שאין בהוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת כוונת שיתוף בנכס ספציפי, לרבות נכס שנרכש או נתקבל על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין, ובמיוחד כאשר מדובר בנכס המשמש דירת מגורים של בני הזוג.

כוונת שיתוף הנה כוונה מצד בן הזוג שעל שמו רשום הבית ליצור בו שיתוף ביחד עם בן הזוג השני, וניתן ללמוד על קיומה בכל מיני דרכים, כגון הצהרות והתחייבויות בעל פה מצד בן הזוג שהנכס רשום על שמו, ובעיקר כאשר בן הזוג השני השקיע אף הוא בבית, שיפץ אותו והשביח אותו במהלך הנישואים מכספו שלו.

לפיכך, נכס שהוכחה לגביו כוונת שיתוף יכלל גם הוא בגדר הרכוש המשותף לשני בני הזוג, ויחולק ביניהם שווה בשווה.

בית הדין הרבני האזורי במקרה דנן נדרש אף הוא לדון בשאלה האם יש להכיר בזכויות שיתוף של האשה בבית המגורים שבו היא התגוררה עם הבעל, והוא השיב על כך בחיוב.

בית הדין האזורי קבע בפסק דינו שיש להכיר בשיתוף בבית המגורים ועל כן האשה זכאית למחצית משווי הזכויות בו.

בית הדין הסיק את כוונת השיתוף של הבעל מאמירות שונות של הבעל, מהעובדה שהבית נבנה לאחר הנישואים ובעת החיים המשותפים של הצדדים כך שכנראה שהיה שיתוף של שניהם בפן הלוגיסטי של בנייתו, וכן משיפוצים שנערכו בבית לאחר בנייתו.

הבעל הגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בפני בית הדין הרבני הגדול, שהתקבל על ידו.

בית הדין הרבני הגדול קבע בפסק דינו שהאינדיקציות עליהן הצביע בית הדין האזורי להוכחת שיתוף בבית המגורים של בני הזוג אינן משמעותיות דיין, בין היתר מאחר ששיפוץ הדירה לא היה משמעותי וספק אם האשה השתתפה במימונו, מאחר שהיא לא עבדה באותה תקופה.

שניים משלושת הדיינים של בית הדין הרבני הגדול, עמוס ונהרי, התייחסו גם לבגידת האשה כשיקול ששולל את כוונת השיתוף של הבעל.

הדיין עמוס ציין שיש ליתן משקל לבגידתה של האשה כשוללת כוונת שיתוף, תוך שהוא מצטט מפסק דינו של השופט שוחט בהליך עמ"ש (ת"א) 13313-12-11 כי "קשה לייחס כוונה לבן זוג לשיתוף בן הזוג האחר בנכס חיצוני, כשהאחר אינו שומר אמונים לבן זוגו, בוגד בו עם נשים אחרות".

זאת, מבלי להבחין בין מועד היווצרות השיתוף הספציפי לאורך ציר הנישואין, ככל שנוצר, לבין מועד הבגידה. בדרך זו, נמצא שבית הדין הרבני הגדול ראה את מעשה הבגידה של האשה כשולל למפרע את השיתוף, מתוך הנחה שאם הבעל היה יודע מראש שהאשה תבגוד בו ביום מן הימים, הוא לא היה מסכים מלכתחילה לשיתוף.

הדיין נהרי הקיש והשווה בין נושא כוונת השיתוף לבין דיני המתנה, שמאפשרים חזרה מהתחייבות ליתן מתנה בשל התנהגות מחפירה, באופן לפיו בגידתה של אשה מהווה מכח קל וחומר התנהגות מחפירה שמצדיקה חזרה של הבעל מכוונת שיתוף: "מעשה הבגידה יוצר כוונת אי שיתוף של בעל הנכס כלפי מי שבגד בו".

האשה עתרה לבג"צ כנגד פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, בטענה לפיה הוא ייחס משקל לטענת הבגידה, כך שהוא יישם את הדין הדתי על סוגיית השיתוף בבית המגורים במקום את הדין האזרחי, ובכך הוא חרג מסמכותו.

כאן המקום להבהיר כי ההליך בו בית הדין הרבני 'נפגש חזיתית' עם בית המשפט העליון הנו בעת הגשת ערעור על החלטת בית הדין הרבני הגדול בפני ביהמ"ש העליון, אשר פורמלית מוגש במסגרת הליך בג"צ.

עם זאת יובהר כי ביהמ"ש העליון קבע בפסיקתו שהתערבותו בפסקי דין של בית הדין הרבני הגדול הינה מצומצמת ומוגבלת רק למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים שבהם נדרש מתן סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר.

פסק הדין של בג"צ

פסק הדין של בג"צ אישר בדעת רוב של השופטים שטיין ומינץ, כנגד דעת המיעוט של השופט עמית, את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, לפיו לא הוכחה כוונת שיתוף של האשה מצד הבעל בבית המגורים ולכן אין לאשה זכויות בו.

השופט עמית סבר שפסק הדין של הדין הרבני התחשב בפועל גם בבגידת האשה בתוך מכלול השיקולים לשלילת השיתוף בנכס, וזאת אף באופן לפיו בגידת האשה היתה למעשה השיקול שהיטה את הכף לחובתה. בכך החיל בית הדין הרבני הגדול את הדין הדתי על ענייני רכוש, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה ועל כן הוא חרג מסמכותו.

עוד ציין השופט עמית כי מגמת הדין האזרחי באופן כללי הינה לנתק את העיסוק בהתנהגות המינית של הצדדים בכל הקשור לסכסוך הרכושי בין הצדדים.

אמנם, יתכנו מקרים בהם בגידה ממושכת תעיד על העדר שיתוף בין בני הזוג, אולם בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי הגם שבגידה ממושכת עשויה לשים קץ לשיתוף, אין נענשים עליה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף וזאת לרבות כאמור בבג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול.

כלומר, השיתוף הכללי בין בני הזוג, כמו גם השיתוף הספציפי בנכס, מתגבש בנקודה מסוימת על ציר חיי הנישואין.

לפיכך, נפקותה של בגידת בן הזוג הנה מכאן ואילך, כנקודת זמן המעידה על המשבר ביחסים בין בני הזוג, כך שיש להבחין בין רכוש שנצבר לפני מעשה הבגידה לרכוש שנצבר מיום הבגידה ועד לפירוק בפועל של הנישואין, באופן לפיו משבר חמור ביחסים אמור להפסיק את השיתוף רק מאותו מועד ואילך ולהחילו רק על הנכסים הקיימים באותה עת.

בסיכום דבריו, קבע השופט עמית כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו, מאחר ובניגוד להלכת בבלי ולפסק הדין בבג"ץ 8928/06, הוא החיל את הדין הדתי תוך מתן משקל לבגידתה של האשה, בשאלה רכושית מובהקת.

לפיכך, יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, ולקבוע שהאשה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים, כאמור בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי.

השופט מינץ חלק על דעת השופט עמית, ונימק את דעתו בכך שפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ניתן למעשה על בסיס קביעות עובדתיות לפיהן לא הוכח שיתוף בבית המגורים, ולא על סמך בגידת האשה.

השופט מינץ סבר שאמנם שניים מהדיינים של בית הדין הרבני הגדול התייחסו בפסק הדין גם לבגידת האשה, אך הם לא ביססו עליה בפועל את מסקנתם בדבר שלילת כוונת השיתוף של הבעל.

הדיין נהרי גם הדגיש שמסקנתו לפיה הדין הדתי שולל שיתוף הנכס עקב מעשה בגידה נאמרה בשולי הדברים בלבד וזאת בנוסף ומעבר לנדרש בחוות דעתו הבסיסית.

לפיכך, אין לומר שפסק הדין של בית הדין הרבני החיל את הדין הדתי על יחסי הרכוש בין בני הזוג, וכי הוא היה נגוע בשקלול נסיבות שאינן רלוונטיות לעניין ועל כן גם אין לומר שבית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו בפסק דינו.

השופט שטיין הצטרף לדעתו של השופט מינץ, כנגד דעתו של השופט עמית. יחד עם זאת, השופט שטיין אף סבר שבית הדין הרבני היה רשאי להביא במניין שיקוליו את מעשה בגידתה של האשה כשיקול אשר בא לשלול או לאין את כוונתו של הבעל לשתפה כשותפה שוות זכויות בבית המגורים, אם כי הוא חושש שבית הדין נתן לו משקל יתר.

עם זאת השופט שטיין הוסיף שחשש הזה אינו מעלה ואינו מוריד, שכן הביקורת השיפוטית של בג"ץ על פסקי הדין של בתי דין דתיים מוגבלת מעיקרה לשאלת הסמכות ולתיקון פגמים שיורדים לשורשו של ההליך, ואילו בית הדין פסק בדל"ת אמות סמכויותיו.

בהתאם לדעת הרוב נפסק לבסוף שלאשה אין זכויות בבית המגורים. יחד עם זאת, יצויין כי ב"כ האשה הצהיר כי בדעתו להגיש בקשה לדיון נוסף בתיק זה.

במידה ובקשה כזו תוגש וגם תתקבל בפועל כך שבג"צ יקיים דיון נוסף בתיק זה יתכן שפסק דין זה ישונה במסגרת הליך הדיון הנוסף.

לקבלת ייעוץ משפטי אישי לחצו כאן!

קרא עוד
שייך לנושא:   דיני משפחה   
דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (3) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 3 reviews

ייעוץ משפטי בדיני משפחה חלוקת רכוש בהליך גירושין תשלומי מזונות נקודות למחשבה על משמורת ילדים הסכם ממון לשקט נפשי גישור ליישוב סכסוכים גירושין בהליך מהיר עריכת צוואה לפי חוק התמודדות עם סכסוכים במשפחה

קראו את ההמלצות עלינו:
"ההחלטה להתגרש מבעלי אחרי 14 שנות נישואים לא הייתה החלטה קלה ובעיקר פחדתי מהליך גירושין ומאבק סוער. בזכותו של עו"ד שי מויאל החלטנו על הליך גישור שהסתיים תוך חודשיים וחצי בהסכם חתום"
קרן ב. אפריל 2018
"רציתי להגיד תודה לעורך הדין שי מויאל ולצוות משרדו הנפלא, לאחר שייצגו אותי ואת אחותי במאבק על צוואתו של אבינו המנוח מול הידועה בציבור, שניסתה להשתלט על רכושו של אבינו המנוח. זכינו לייצוג משפטי מעולה!"
יואל ד. ינואר 2018
"הגענו למשרד של עורך דין שי מויאל בגלל סכסוך משפחתי בין 3 אחים שמנהלים חברה. נראה היה שאנחנו על סף פיצוץ ותביעות משפטיות שיובילו לקרע גדול במשפחה. בזכות הליך הגישור ובזכות חוכמתו של עורך דין שי מויאל יישבנו את ההדורים ועל כך תודותינו"
אבירם פ. נובמבר 2017
"תודה על שירות משפטי מעולה ויחס חם לאורך הליך הגירושין הלא שגרתי שלי. נשלחת אליי כמו גלגל הצלה ברגע של משבר גדול בחיים המשפחתיים והאישיים שלי ושל הילדים ועזרת לי להתמודד בהצלחה ובכבוד"
רות ק. אוגוסט 2017
"המאבק מול הגרוש היה ארוך ומפרך, אבל בזכות עורך הדין שי מויאל הגעתי לסוף המיוחל, להסכם גירושין מעולה מבחינתי והכי חשוב: לשקט נפשי ולהתחלה חדשה עבורי ועבור הילדים האהובים שלי. חשוב לי להגיד תודה על הכל!"
ליאת ח. דצמבר 2017

לשיחה אישית עם עו"ד שי מויאל בכל ענייני המשפחה מלא/י פרטיך:
הכתבות הכי פופולאריות בנושא:

הכנסו לפורום שלנו וקבלו תשובות לכל השאלות!
פורום גירושין ודיני משפחה
רוצה לקבל מענה מהיר ולהתייעץ עם עו"ד בענייני משפחה? יש לך שאלה או בעיה המצריכה התייחסות משפטית דחופה? הפורום המשפטי שלנו מנוהל על ידי עורכי דין בעלי ניסיון רב בדיני המשפחה ובהליכי גירושין ומאפשר לכל גולש/ת להכנס, לשאול, להתייעץ ולקבל מענה מהיר בכל ענייני המשפחה שמטרידים אותך. לחצו כאן לכניסה לפורום
רוצה לשמוע חוות דעת מקצועית? פנה/י לעורך הדין שי מויאל:
072-3360526 מספר פקס: 073-3982517
info@good-divorce.co.il

שעות פעילות: 9:00 - 19:00

כתובת: החרש 16, נס ציונה

עורך דין גירושין כל הזכויות שמורות לבעליו החוקיים של האתר © האמור באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אישי | מפת האתר | תקנון