איך יודעים איפה כדאי להתגרש?

בהתאם לכך, הסמכות לדון בנושאים הנלווים לגירושין תוקנה לבית הדין הרבני במידה והם נכרכו כדין בתביעת הגירושין שהוגשה בפניו, וזאת בתנאי שטרם הוגשה תביעה בעניינם קודם לכן בפני בית המשפט לענייני משפחה.

לחילופין, הסמכות תוקנה בעניין זה לבית הדין הרבני במידה וניתנה הסכמת כל הצדדים לכך, וזאת לאור סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953.

ההבדל המהותי והעיקרי בין שתי הערכאות הללו נובע מכך שבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בהתאם לדין האזרחי-חילוני, ואילו בית הדין הרבני פוסק בדרך כלל בהתאם לדין המשפט העברי וההלכה היהודית, וזאת למרות שיש מצבים בהם הוא מחוייב לפסוק בהתאם לדין האזרחי.

מאחר וההלכה היהודית נחשבת כמיושנת ומסורתית, שלא לומר שוביניסטית, בוודאי ביחס לדין האזרחי-חילוני שנחשב כמתקדם ומודרני יחסית, נפוצה בציבור טעות רווחת לפיה בית הדין הרבני תמיד נח יותר לגבר המתגרש ואילו בית המשפט לענייני משפחה, תמיד נח יותר לאשה המתגרשת, בהיותו דוגל בערכי שיוויון זכויות בין המינים.

גישה זו גם נובעת מכך שהרכבי השיפוט בבתי הדין הרבניים כוללים דיינים דתיים-חרדיים, אשר קיבלו דימוי שלילי כמי שמפלים נשים לרעה, וזאת אף כאשר הם פוסקים בהתאם להוראות הדין האזרחי.

ברם, הגם שאין לומר שגישה זו חסרת כל בסיס אין היא נכונה תמיד. אדרבא, ישנן סוגיות שבהן דווקא בית הדין הרבני יהיה נח יותר לאשה המתגרשת.

לפיכך, אין לקבוע קביעה גורפת וכללית מבחינת עדיפותה של ערכאה מסויימת על פני השניה, הואיל והדבר תלוי בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו.

בסקירה שלפניך נסביר איפה כדאי להתגרש בקווים כלליים ואילו שיקולים צריך לקחת בחשבון.

איפה כדאי לדון בשאלות של חלוקת הרכוש?

עקרונית, בית המשפט העליון פסק פעמים רבות כי בית הדין הרבני מחויב לפסוק בענייני חלוקת הרכוש על פי הדין האזרחי, לרבות חוק יחסי ממון ופסיקות בג"צ, וזאת אלא אם כן הצדדים הסכימו אחרת.

בפועל, בתי הדין הרבניים מתעלמים לא פעם מכלל זה ופוסקים על פי הדין העברי, אם כי לעיתים הם מתרצים זאת תוך מתן הסבר המותאם כביכול לדין האזרחי.

אחד ההבדלים העיקריים בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני מתייחס למצבים בהם אחד מבני הזוג בגד בבן הזוג השני.

בית המשפט לענייני משפחה מתעלם מסוגית הבגידה בעת חלוקת הרכוש המשותף, למעט כאשר מדובר בחובות שנובעים מכספים שהוצאו למטרת הבגידה. במקרה כזה, לא יחול שיתוף בחובות אלו, והם ייוחסו לבן הזוג שבגד בלבד.

לעומת זאת, בין הדין הרבני מייחס משמעות לסוגיית הבגידה, אם כי תוך אפלייתה לרעה של האשה: במידה ונמצא כי האשה בגדה בבעלה, זנתה תחתיו, היא עלולה למצוא עצמה מנושלת מזכויותיה הכלכליות.

תוצאה מכך האשה עלולה להיות מנושלת מזכויותיה ברכוש המשותף, למעט החלק שנותר מהנדוניה שלה, וכן מזכויותיה לדמי הכתובה ולדמי המזונות.

לעומת זאת, במידה ונמצא שהגבר הוא שבגד, לבית הדין הרבני ישנה סמכות לתת סעד הייחודי לו, ולחייב את הבעל בתשלום דמי הכתובה לאשה, ואף בתוספת כתובתה, כלומר תוספת עבור הפרשי הצמדה מיום חתימת הכתובה ועד מועד פירעונה. מעבר לכך, הגבר לא ייפגע בדרך כלל מבחינת זכויותיו הכלכליות.

כמו כן קיים הבדל בין שתי הערכאות הללו לגבי הסוגיה כיצד יש לחלק נכסים שרשומים רק על שם אחד מבני הזוג: בית המשפט לענייני משפחה מאפשר לראות בנכסים כאלו כחלק מהרכוש המשותף, במידה והוכח שנוצרה לגביהם כוונת שיתוף מצד בן הזוג שעל שמו רשום הנכס. לעומת זאת, בית הדין הרבני מייחס נכסים אלו רק לבן הזוג שעל שמו הם רשומים.

הבדל נוסף מתייחס לסוגיה האם מוניטין מקצועי-עסקי נחשב כנכס בר חלוקה: בית המשפט לענייני משפחה מכיר גם במוניטין כזה שצבר אחד מבני הזוג במהלך תקופת הנישואים כנכס המהווה חלק מהרכוש המשותף שניתן לחלוקה עם בן הזוג השני.

לעומת זאת, בית הדין הרבני אינו מכיר במוניטין כנכס שניתן לחלק כאמור.

איפה כדאי לדון בנושא המזונות?

באופן כללי ניתן לומר שבית המשפט לענייני משפחה הינו אכן בדרך כלל נח יותר לאשה בכל הקשור לתביעת המזונות, וזאת משתי סיבות עיקריות.

ראשית, בית הדין הרבני עלול לשלול דמי מזונות מאשה שבגדה, בעוד בית המשפט לענייני משפחה לא ייחס לכך משמעות.

שנית, בית המשפט נוהג לפסוק דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין הרבני, וזאת לרבות בשל הסיבות הבאות:

• בית המשפט נוהג להצמיד את סכום המזונות למדד המחירים לצרכן, ואילו בית הדין מצמידם לתוספת היוקר.
• לצורך קביעת סכום המזונות, בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר במידה והוא שכיר, או הצהרת הכנסה שנתית במידה והוא עצמאי, ואילו בית הדין הרבני אינו כופה זאת עליו.
• בית המשפט בודק הן את השכר הנוכחי בפועל של הבעל והן את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו, בעוד בית הדין הרבני מסתפק בבדיקת השכר בפועל בלבד.
• בית המשפט נוהג לפסוק מזונות זמניים כבר בישיבתו הראשונה, ואילו בית הדין הרבני עלול לקיים מספר ישיבות קודם שהוא יפסוק זאת.
• בית המשפט נוהג לפסוק מזונות מיום הגשת התביעה, בעוד בית הדין הרבני נוטה לפסוק מזונות מיום קיום הדיון, שלרוב מתקיים רק מספר חודשים לאחר מכן.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בתביעת מדור, יש לשים לב כי לבית הדין הרבני ישנה סמכות לתת סעד נוסף הייחודי לו, ואשר לא קיים בבית המשפט לענייני משפחה.

המדובר במתן צו למדור ספציפי עבור האשה. צו זה מאפשר לאשה להמשיך ולגור בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג עד לתום הליכי הגירושין ביניהם, אשר לא פעם עלולים להימשך במשך שנים רבות. כתוצאה מכך, ביכולתו של צו זה למנוע למעשה את מכירת הבית וחלוקת תמורתו בינה לבעלה עד למתן הגט.

בעניין המזונות יש לשים לב כי בעוד ניתן לכרוך תביעת מזונות אשה בתביעת גירושין המוגשת בפני בית הדין הרבני, בדרך כלל לא ניתן לכרוך את תביעת מזונות הקטינים בתביעת הגירושין וזאת לאור ההלכה הותיקה אשר נקבעה במסגרת הליך בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי.

לפיכך, בית הדין הרבני יוסמך לדון במזונות קטינים רק בהסכמת שני ההורים. בדרך כלל דרושה לשם כך הסכמת האשה, אשר מגישה את תביעת המזונות בשם הילדים.

דבר זה נובע מהרצון להבטיח שהילדים יקבלו דמי מזונות בסכום ראוי, מאחר שבתי הדין הרבני נוהגים לפסוק דמי מזונות ילדים בסכומים נמוכים יחסית.

איפה כדאי לדון במשמורת ילדים והסדרי הראיה?

כאשר מדובר בקביעת המשמורת על הילדים, הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני נוהגים להיעזר בחוות דעת של גורמים מקצועיים, כגון פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, אשר עורכים לבני הזוג מבחני מסוגלות הורית לשם כך.

ההבדל בין שתי הערכאות הללו בא לידי ביטוי במיוחד כאשר אחד מבני הזוג הינו דתי בשעה שהשני איננו כזה, או פחות דתי ממנו. במקרה כזה, בית הדין הרבני יעדיף לא פעם להעניק את המשמורת להורה שמקיים אורח חיים דתי יותר, במטרה להעניק לילדים חינוך דתי יותר.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, מומלץ בהחלט להקדים ולפנות אל עורך דין מנוסה בהליכי גירושין, על מנת להתייעץ איתו ולקבל את ההחלטה בדבר הערכאה המתאימה יותר לדון בסוגיות הגירושין שלך, וזאת בהתאם לנסיבות הספציפיות ובכל מקרה לגופו.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!