אחריות הורית משותפת במקום המונח משמורת

הצדדים נענו להצעת בית המשפט ובהתאם לכך נדחה הערעור. לכאורה, ניתן היה לסיים ההליך בקביעה זו, אולם בית המשפט החליט לנצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו ולהבהיר שככלל, מבחינת השיח המשפטי, יש להימנע מהשימוש במינוחים של קביעת אחד ההורים כמשמורן, אלא יש לשאוף להשתמש במונחים של אחריות הורית משותפת של שני ההורים יחדיו וקביעת הסדרי שהות, וזאת גם כאשר חלוקת הסדרי השהות בין ההורים איננה שווה.

השיח המשפטי נועד להדגיש את האחריות המשותפת של ההורים

השופט שוחט סבר שהגיעה העת שהשיח המשפטי יחדל לעשות שימוש במונח משמורת ילדים, שמתייחס בעיקרו להחזקה הפיזית של הילד, להבדיל משאר ענייני האפוטרופסות שמהווים חובה וזכות של שני ההורים, אלא יכוון לשימוש במונח אחריות משותפת של ההורים וחלוקת זמני השהות, ולהבנה של ההורים הנצים שככל שהאחריות ההורית הנה משותפת, אף ההחזקה - המשמורת, היא משותפת, וזאת גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים.

לדבריו, יש להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן, אלא יש לשאוף לקביעת אחריות הורית משותפת, על מנת לאפשר לבטא את מימוש האחריות ההורית של שני ההורים.

כתוצאה מכך, גם ההורה שקיבל הסדרי שהות עם הילד, יחשב כמי שמחזיק בילד בזמן שהילד נמצא בביתו או תחת אחריותו, כך שהשוני הוא רק בזמני ההחזקה בין ההורים.

בנוסף, אין במסירת ההחזקה הפיזית של הילד לידי מי מההורים כדי לפגוע ו/או לגרוע מאפוטרופסותו של ההורה שנקבעו לו הסדרי שהות, מהחובה והזכות שמוטלות גם עליו לדאוג לכל אותם עניינים הנתונים לאפוטרופסות. את זאת צריך לדעת גם ההורה שנקבע כמחזיק בילד וחובה עליו לכבד זאת.

כך, יש לקוות שהשימוש במסגרת השיח המשפטי במונחים של אחריות הורית משותפת במקום במונח משמורת, יביא להרגעת רוחות המלחמה שבין ההורים הנצים ביניהם וזאת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך.

ההורה שמוסמך לקבל החלטות בנושאים לא מהותיים

השופט שילה הסכים עם דברי השופט שוחט לפיהם יש ככלל להימנע מקביעת הורה כלשהו כמשמורן וראוי לעבור לשיח אחר וזאת מאחר שפעמים רבות המלחמה על "תווית" ההורה המשמורן הנה מיותרת וגורמת רק להעצמת הסכסוך בין בני הזוג המתגרשים.

יחד עם זאת הוא גם סבר כי לעיתים דווקא יש חשיבות לקביעת ההורה המשמורן, על מנת שהוא יקבל את ההחלטות בנושאים שאינם מהותיים, להבדיל מהחלטות לגבי הוצאות חריגות או בנושאים מהותיים, כגון מוסד חינוכי, חוגים, מקום מגורים, ענייני בריאות, שצריכות להתקבל על ידי שני ההורים יחדיו.

בפסק הדין נכתב כי לעיתים הסכסוך בין שני ההורים הוא כה קשה, עד שאין ביניהם הסכמה גם לגבי נושאים פעוטים ובלתי מהותיים, דבר שמקשה מאד על קבלת החלטות לטובת הילדים.

לפיכך, ועל מנת לאפשר לילד שגרת חיים תקינה, לעיתים דווקא קביעת אחד ההורים כהורה משמורן, תיטיב עם הילד ותביא לירידת רמת הקונפליקט בין ההורים.

כתוצאה מכך, ההורה שאינו משמורן לא יוכל להתנגד לכל החלטה שגרתית של ההורה המשמורן, רק בגלל שיש גם לו את זכות הווטו בקבלת החלטות.

הדבר דומה לקביעת "הורה מרכז" לצורך קבלת תשלומי מזונות הילדים, כשאף מנגנון זה נועד להבטיח שהילד יקבל את כל צרכיו ולא יפגע כתוצאה ממלחמות שהוריו מנהלים על גבו.

השופט שוחט הסכים עם השופט שילה והציע שבמסגרת קביעת הסדרי אחריות הורית משותפת, על בית המשפט גם לקבוע, במקרים שבהם יהיה נכון לעשות כן, מי מההורים ישמש כהורה האחראי לקבלת ההחלטות הלא מהותיות, שנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין, כפי שציין השופט שילה.

קריאה נוספת: מקור המונח אחריות הורית משותפת תמורות ושינויים בדיני המשפחה בישראל