חוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016

היעדרו של חוק אשר מסדיר את תחום האומנה בארץ באופן כולל ומקיף, יצר בין היתר גם קשיים רבים למשפחות האומנה בארץ, מאחר והם נדרשו להשיג אינספור אישורים, מגורמים שונים, כגון משרד הרווחה, האפוטרופוס של הילד והוריו הביולוגיים, כדי לבצע פעולות טריוויאליות ויומיומיות, דבר שלעיתים התעכב במשך שבועות ואף חודשים.

מדובר בפעולות כגון לקיחת ילד האומנה לספר לשם ביצוע תספורת לילד, ביצוע בדיקות דם, אישור להשתתף בטיולי בית הספר ועוד.

קשיים אלו הכבידו מאד על התנהלות משפחות האומנה ואף הרתיעו משפחות פוטנציאליות אחרת מלשמש כמשפחות אומנה.

החוק החדש נוע לפתור קשיים אלו באמצעות פרק שלם שהוקדש כולו למעמדן של משפחות האומנה וסמכויותיהן וזאת כפי שנסביר בהמשך הסקירה שלפניך.

עיקרי החוק

החוק מסדיר ומגדיר נושאים שונים בתחום האומנה, כגון בעלי תפקידים בתחום האומנה, זכויות ילדים באומנה, רישוי אומנה, השמה, מעמד משפחות האומנה, פיקוח, בקרה וטיפול בתלונות ועוד.

בנושא בעלי תפקידים, החוק מגדיר תפקידים שונים כגון אומן, משפחת אומנה, מנחה אומנה, גוף מפעיל, גוף מוסמך ועוד.

אומן למשל, הוא אדם שבידו רשיון אומנה, ושקיבל ילד לטיפולו למטרת אומנה. גורם מוסמך הינו בית משפט, ועדת תכנון טיפול והערכה, ועדת אבחון, וכל גורם אחר המוסמך לפי דין להחליט על השמת ילד באומנה.

בנושא זכויות ילד האומנה, החוק מגדיר שורה של זכויות שנועדו להבטיח את יכולתו לחיות במסגרת משפחתית חלופית לבית הוריו, אשר מספקת לו את מכלול צרכיו, פועלת לשמירת טובתו, ומיישמת את זכויותיו.

מדובר בזכויות כגון הזכות להתפתחות אישית, הזכות להגנה מפני ניצול ופגיעה, הזכות לקשר עם ההורים הביולוגיים והמשפחה, הזכות להשתתף בכל עניין הנגוע לו, הזכות לפרטיות, הזכות להגיש תלונה ועוד.

נושא רישוי האומנה קובע בעיקרו את הליכי הבקשה לקבלת רישיון אומנה והתנאים לקבלתה. ככלל, רישיון אומנה ינתן למבקש שהתקבלה בעניינו חוות דעת בדבר הערכת כשירות המעידה על התאמתו לתפקיד, לאחר שהוא עבר הכנה והכשרה ובכפוף לכך שמתקיימים בו שורה של תנאים מצטברים.

מדובר בתנאים לפיהם המבקש הנו בגיל שנע בין 25–56, הוא יודע קרוא וכתוב ובעל השכלה של 10 שנות לימוד לפחות, אין לו לקות נפשית, מגבלה או מחלה שיש בהן כדי לפגוע ביכולתו לשמש אומן או לפגוע בילד בצורה כלשהי, אינו מכור לסמים או אלכוהול, בעל הכנסה קבועה, יש בביתו מקום הולם שיש בו כדי לאפשר את התפתחותו התקינה של ילד ואת מימוש זכויותיו לפי החוק ועוד.

נושא ההשמה מסדיר את הליך השמת ילד במשפחת אומנה, באופן אשר קובע שהשמת ילד במשפחת אומנה תיעשה בהחלטה של גורם מוסמך.

כמו כן נקבע שבחירת משפחת אומנה עבור ילד תיעשה תוך חתירה למציאת מסגרת האומנה המתאימה ביותר לצרכיו המיוחדים, תוך שמירה על זכויותיו ובהתאם לעקרונות הבאים, כאמור בסעיף 32 לחוק:

• ההשמה תהיה ככל האפשר בקרב קרובי משפחתו של הילד.
• אם מתקיים צורך בהשמה של ילד ושל אחיו, תיבחר ככל האפשר משפחת אומנה שתוכל לקלוט את כל האחים יחדיו, ותמנע את הצורך בהפרדתם.
• מקום מגורי משפחת האומנה יהיה ככל האפשר בקרבת הורי הילד, או בני משפחה שיש לו עמם קשרים משמעותיים.
• במשפחת האומנה יתגוררו בו זמנית לכל היותר חמישה ילדים באומנה.

נושא מעמד משפחות האומנה עוסק בקביעת היקף אחריותן וסמכויותיהן, באופן שנועד לפתור את הקשיים הרבים שהכבידו על התנהלות משפחות האומנה עד לחוק, כפי שצויין לעיל.

סעיף 42 לחוק קובע בעיקרו שעל האומן מוטלת אחריות לטפל בילד, להשגיח עליו ולדאוג לצרכיו ולהתפתחותו, בדרך שהורה מסור היה נוהג, ובהתאם לתוכנית הטיפול של הילד.

סעיף 43 לחוק מעניק לאומן סמכות בלעדית לתת הסכמה ולאשר פעולות של הילד, בכל עניין הקשור בחיי היום-יום של הילד, ובכלל זה עניינים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק.

עניינים אלו כוללים בדיקות רפואיות, חיסונים, טיפול רפואי למעט טיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה, אבחון התפתחותי וטיפול מקובל בליקויים, טיפול פסיכולוגי, בחירת חוגים שבהם ישתתף הילד, אישור להשתתפות בטיולים, במחנות ובפעילויות בארץ, תספורת לילד, רישום הילד בקופת חולים, לימוד נהיגה ומתן הסכמה לקבלת רישיון נהיגה, בחירת בית ספר וגן ילדים עבור הילד, שהנה כפופה ככל האפשר, לבחירת ההורה הביולוגי של הילד, בהתחשב באורח חייו ודרכו החינוכית.

יציאת הילד מישראל לתקופה העולה על שבועיים מצריכה אישור של מנחה האומנה שמונה לילד.

נושא הפיקוח, בקרה, וטיפול בתלונות בתחום האומנה מופקד בעיקרו בידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים. לשם כך, עליו לפעול לאיתור, גיוס, בדיקה, והכשרה של אומנים, לפקח על אופן התנהלותם, להקים ולנהל מנגנון לבירור תלונות של ילדי אומנה ועוד.

קריאה נוספת בנושא: כל מה שצריך לדעת על צו הורות פסיקתי