האב שרוי בתרדמת - האם יחוייב לשלם מזונות?

האם גם במקרה כזה ניתן להטיל עליו חיוב בתשלום מזונות על פי ההלכה היהודית?

כזה היה המקרה אשר נדון במסגרת הליך תמ"ש 57123-02-13 פלונית נ' אלמוני אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה בקרית-שמונה.

התיק עסק בבני זוג אשר היו הורים לבת אחת בלבד.

הבעל נפגע קשות לפני מספר שנים בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנוע והתנגש בו רכב צבאי.

כתוצאה מכך הוא אושפז במצב של תרדמת בבית החולים, ממועד התאונה ואילך.

בשנת 2013 הגישה האשה תביעה למזונות ילדים כלפי הבעל, עבור בתם המשותפת.

בשנת 2014 התיר בית הדין את נישואיהם.

הוריו של הבעל מונו כאפוטרופסים שלו, הן לגופו והן לרכושו, כאשר הם אלו שייצגו אותו במסגרת תיק זה.

לטענת האישה, סכומים אלה לא מספיקים על מנת לספק את צרכיה של בתה, בעוד הבעל מקבל מדי חודש קצבה בסך של 2,600 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי.

מאחר שהילדה של בני הזוג הייתה מעל גיל 15, בית המשפט התמקד בחובת תשלום המזונות לילדים שמעל גיל 15, בהתאם להלכה היהודית.

בית המשפט ציין כי במקרה כזה, הן האב והן האם נושאים בחובת תשלום המזונות וזאת מדין צדקה, כאשר החלוקה ביניהם תיעשה לפי יחס הכנסותיהם, בתנאי שמצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

קראו בהרחבה על: חלוקת רכוש בהליך הגירושין

כעת נפנה בית המשפט לדון ביחס ההלכה היהודית למקרה בו האב שרוי בתרדמת.

אולם, בית המשפט לא מצא בהלכה היהודית הגדרה ספציפית לאדם שנמצא בתרדמת, על כן, בלית ברירה ולאור הצורך לעשות שימוש בקריטריון הלכתי כדי לקבוע את מידת חיובו של האב, הוא המשיל את מצבו של האב למצבו של מי שמוגדר הלכתית כשוטה.

כלומר, אדם אשר אינו יכול לחשוב בצלילות ואינו מסוגל לחיות חיים עצמאיים, על כן אין לו דיעה כלל והוא מוגבל בעניין הנפקות של הפעולות המשפטית הנזקפות לחובתו.

לקריאה נוספת: סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים

בית המשפט הגיע למסקנה זו לאור הסכמת הצדדים לפיה מצבו של האב הנו סופני וקבוע והוא אינו מסוגל לתקשר עם הסובבים.

בד בבד, בית המשפט הדגיש כי הדבר נעשה, כאמור, בהעדר הגדרה הלכתית מתאימה למצבו של האב, כאשר אין בכך כל כוונה חלילה לפגוע בכבודו של אדם הרתוק למיטת חוליו ונעדר יכולת לתקשר כדבעי עם סביבתו.

בהתאם לפסקי הלכה שונים שניתח בית המשפט, הוא הגיע למסקנה כי על פי ההלכה בנושא המזונות, לא ניתן לחייב אדם במצב של תרדמת, אף לא מדין צדקה, למעט במקרים בהם יש לו רכוש ממנו ניתן להיפרע לצורך מימון המזונות ובהנחה שאותו הרכוש לא נידרש עבורו עצמו לצרכיו הקיומיים הבסיסיים.

אולם, קצבת הביטוח הלאומי שניתנת לאב בסך של 2,600 ש"ח, נדרשת לצרכיו הקיומיים הבסיסיים, בפרט שגם ייתכנו הוצאות לא צפויות בעתיד בגין צרכיו הרפואיים הרבים.

בית המשפט הוסיף וציין כי בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה עולה כי נכון למועד פסק הדין, 4.11.2016, הסכומים הנפסקים עבור כל קטין, ללא צורך בראיות, מגיעים לסכום של כ- 1,300 ₪ בחודש בקירוב, כאשר סכום זה אינו כולל מדור, חינוך והוצאות חריגות ו/או הוצאות מדין צדקה.

אולם, בנסיבות שבהן לא ניתן לחייב את האב במזונות הקטינה הרי שעל האם התובעת להסתפק, לפחות בשלב זה, בתשלום המועבר לה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 844 ₪ וקצבת הילדים, כאשר סכומים אלו נותנים מענה ולו ברף התחתון, לצרכיה של הקטינה.

כמו כן, מאחר ובמקרה דנן האב הנו הבעלים במשותף עם האם בדירת המגורים שבה מתגוררת גם הילדה, מן הראוי הוא שחלקו של האב בדירה ישמש כנגד צרכי המדור והוצאות המדור של הילדה.

איך מחלקים דירת מגורים כשמתגרשים? הקליקו כאן למידע

יחד עם זאת, ביהמ"ש הוסיף וציין כי במידה ויתקבלו כספים בגין התביעות שהוגשו בגין תאונת הדרכים שאירעה לאב, ייתכן והדבר יעורר מחדש את נושא גובה המזונות בעת שיתברר כי האב הנו בעל רכוש מעבר לצרכיו הקיומים.

בסיכומו של דבר קבע ביהמ"ש כי בהעדר שינוי נסיבות מהותי כגון מכירת דירת המגורים של הצדדים או ככל שיזקפו לנתבע כספים או רכוש, הרי שלנוכח מצבו הרפואי ודינו האישי, אין מקום לחייבו במזונות הקטינה למעט במדורה והוצאות מדורה, שנכון להיום מסופקים על-ידו מכוח השימוש בו עושה הקטינה בבית מגוריו.

שאלות? לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!