הפחתת מזונות ילדים במשמורת משותפת - גם בבית הדין!

כך נקבע, לדוגמא, במסגרת הליך בע"מ 318/05 אשר נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה ואשר קבע כי במקרה של משמורת משותפת יש להפחית את דמי המזונות ב־25%, אם כי אין המדובר בהפחתה אוטומטית, אלא הדבר תלוי בנסיבות, וקביעת גובה דמי המזונות הראויים תיעשה לאחר בחינת התשתית העובדתית של כל מקרה ומקרה, תוך איזון ושקלול מכלול השיקולים הרלוונטיים.

יתרה מכך, במקרים מסויימים אף נקבע כי במידה והוכח כי בעקבות המעבר למשמורת משותפת, בני הזוג נושאים בנטל גידול הילדים באופן שווה, וכי המשכורת של האם שווה לזו של האב או אף עולה עליו, אזי החיוב תשלום המזונות של האב יבוטל כליל.

כך נקבע לדוגמא בהליך תמ"ש 49165-10-10 אשר התנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן.

קראו בהרחבה: על עמדת בית המשפט לענייני משפחה לגבי מזונות ילדים במקרה של משמורת משותפת

במסגרת התיק הרבני 1013601-2 פלוני נ' פלונית אשר התנהל בפני בית הדין הרבני האיזורי בחיפה, ניתן ביום 21.3.2017 פסק דין תקדימי, אשר אף הוא מיישם את ההלכה האזרחית בדבר הפחתת דמי המזונות במקרה של משמורת משותפת.

תיק זה עסק בבני זוג גרושים ולהם שני ילדים בני 13 וילדה בת 6. הילדים שהו במשמורת משותפת אצל שני ההורים, וכאשר חלוקת הזמן של ההורים עם הילדים הינה חלוקה שווה וזהה לחלוטין, דה־פקטו.

האם הגישה תביעת מזונות ילדים כלפי האב וטענה כי תשלום המזונות והצרכים ההכרחיים מוטל במלואו על האב, ללא כל זיקה לסוג המשמורת, וזאת בהתאם להוראות סעיף 3א בחוק לתיקון דיני משפחה.

האב טען כי הוא מסכים שעליו לחלוק עם האם את כל הצרכים ההכרחיים של הילדים כגון הבריאות והחינוך של הילדים בין הרגילות והשוטפות ובין החריגות, אך אין עליו לשאת בצרכים העודפים שלהם, מאחר שהילדים שוהים במשמורת משותפת וחלוקת הזמנים ביניהם שווה.

בית הדין הרבני הבהיר בתחילה כי מזונות הילדים כוללים את כל צרכי מחייתם של הילדים, וכי יש להבדיל בין הצרכים ההכרחיים והחיוניים לקיומם של הילדים, כגון מזון, הלבשה, הנעלה, מדור, צורכי חינוך, צרכים רפואיים, לגביהם יש לאב חובה מוחלטת לשאת בהם, ללא קשר למצבו הכלכלי, לבין הצרכים העודפים של הילדים, כגון חוגים, בילויים וטיולים, שהינם מדין צדקה, שהאב מחוייב בהם רק אם ידו משגת מבחינה כלכלית.

עוד הבהיר בית הדין כי חובת האב לממן את צרכיהם ההכרחיים של הילדים באופן אבסולוטי, ללא קשר ליכולתו הכלכלית, הנה עד לגיל 6 בלבד.

לאחר מכן תקנו חז"ל שהאב יזון את ילדיו, באופן לפיו מועצת הרבנות הראשית קבעה בתחילה תקנה לפיה יש חובה על האב לזון את ילדיו עד הגיעם לגיל 15, ולאחר מכן היא קבעה תקנה נוספת שהאריכה זאת עד לגיל 18.

עם זאת, קיימת מחלוקת בין גדולי הפוסקים לגבי פרשנות התקנה, באופן לפיו מקצתם סבורים שמדובר בחיוב אבסולוטי, ואילו רובם סבורים שמדובר בחיוב מדין צדקה בלבד.

בהמשך לכך ציין בית הדין הרבני את הפסיקה האזרחית אשר צויינה לעיל, ואשר קבעה כי במקרה של משמורת משותפת יש להפחית את דמי מזונות הילדים ב־25%, אם כי אין המדובר בהפחתה אוטומטית, אלא הדבר תלוי בנסיבות, ואף את הפסיקה אשר קבעה כאשר למשמורת משותפת, בני הזוג נושאים בנטל גידול הילדים באופן שווה, וכי המשכורת של האם שווה לזו של האב או אף עולה עליו, אזי החיוב תשלום המזונות של האב יבוטל כליל.

קראו עוד בנושא: כללים לקביעת מזונות ילדים במשמורת משותפת לפי ההלכה החדשה

בית הדין הרבני גם ציין את הפסיקה האזרחית אשר קבעה כי כאשר ישנה משמורת משותפת והכנסתה של האם היתה שווה להכנסתו של האב ואף עלתה עליה, אזי אין הצדקה לחיוב האב במזונות.

בהתאם לכך פסק בית הדין הרבני כי לדעתו, כאשר פוסקים את תשלום המזונות בעת קיום משמורת משותפת, יש לבדוק ולבחון היטב האם מתקיימים בין ההורים פערים כלכליים משמעותיים, שאם נחייב צד זה יפגע הצד השני.

משכך, יש לאזן את גודל החיוב של דמי המזונות בתוספת ההשתכרות בזהירות רבה, וזאת כדי למנוע כל פגיעה בטובתם וברווחתם של הקטינים.

אין ספק שהאב חייב לשאת בצרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים, אבל יש להביא בחשבון גם את ההוצאות שמוציא האב כאשר הילדים נמצאים אצלו במחצית הזמן ובזמנים שווים כפי שהם אצל האם, בכלכלת הילדים ביגוד, בילויים והוצאות המדור.

כל זמן שאכן האב נושא הן בכלכלת ילדיו והן בצרכים הרגשיים והפיזיים, ואין הילדים מוזנחים ומוטלים ברחובות ואינו מתאכזר לילדיו כלשון תקנת הרבנות, יש לראות בזאת כחלק מתשלום המזונות שהיה אמור לשלם עבור ילדיו לאם בלא משמורת משותפת.

אולם, אין הדברים אמורים במקרים שהאב מבקש משמורת משותפת רק על מנת להביא להפחתת דמי המזונות, ולא מתוך טובת הדאגה לקטינים. שכן, אין ספק כי משמורת משותפת אמיתית אין ספק שתביא לקשר טוב של ילדים והורים וכן תשמור על מצבם הבריאותי, הנפשי ושמחת חיים.

קראו בהרחבה: הפחתת מזונות ילדים כשהגרוש מתגוררת עם בן זוג

לסיכום נקבע כי כאשר מדובר בילדים גדולים הנמצאים במשמורת משותפת אמיתית חיוב המזונות של האב אינו מדין חיוב המזונות הבסיסי אלא מדין צדקה, ומשכך, יש להביא בחשבון מספר גורמים כאשר באים לחשב את סך המזונות המוטלות על האב מדין צדקה.

בין השאר, יש לבחון את יכולת ההשתכרות של האב לעומת יכולת ההשתכרות של האם, וכן לבחון את ההוצאות המוטלות על כל צד בגידול הילדים, כגון אם לאחד מהם יש דירה נקיה מהתחייבות לעומת השני שמשלם משכנתא, וכן יש לבחון מה הם הצרכים ההכרחיים של הילדים לעומת הצרכים שאינם הכרחיים ובהתאם לכלל הגורמים לקבוע עד כמה אם בכלל מוטל על האב לשלם.

בהתאם לאמור לעיל ומאחר ובמקרה דנן הילדים נמצאים במשמורת משותפת תוך חלוקת זמנים שווים דה פקטו, והאב דואג לכל צרכי הילדים כאשר הם עמו, ולאור הירידה בשכרו של האב, ומאחר שהוא הפך להיות עצמאי ולא ברורה משכורתו, אזי אין ספק שאם הוא יחוייב בסכום גדול בנוסף להוצאות שהוא מוציא על ילדיו כשהם אצלו במשמורת משותפת בזמנים שווים, אזי צעד זה יפגע באב כלכלית ואף יפגע בטובת הקטינים.

בית הדין קבע כבר בעבר כי על האב לשלם מזונות זמניים בסך של 3,500 בתוספת מחצית מדור ומחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

כעת הוא החליט לחייבו, לאור המשמורת המשותפת, במזונות קבועים מופחתים וזאת בסך של 1,750 ש''ח עבור שלושת הילדים, בתוספת שליש מתשלום המשכנתא, וכן מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות עבור הילדים.

קראו עוד בנושא: תשלום מזונות ילדים מתחת לגיל 6 במשמורת משותפת וזמני שהות שווים